רש"י על ברכות לג.

בדקולא – סל שתולין בו תבן בראשו ואוכל:

ושדי דרגא – לאו דוקא אלא כלומר הזהר ממנו הרבה:

ביומי ניסן – מתוך שעברו ימי הסתיו שהארץ יבשה ועכשיו רואה אותה מלאה דשאים זחה דעתו עליו ונכנס בו יצר הרע: