רש"י על ברכות יט.

מקולסים – צלויים כשהן שלמין ותולין כרעיהן וקרסוליהן וקרביהם סביבותן בשפוד ועל שם כך קורהו מקולס שהוא לשון מזויין כדמתרגם וכובע נחושת על ראשו (שמואל א י״ז:ה׳) וקולסא דנחשא:

בלילי פסחים – זכר לפסח שצולהו שלם שנאמר בו על כרעיו ועל קרבו (שמות י״ב:ט׳) כלומר עם כרעיו ועם קרבו:

גוזרני עליך נדוי – והיינו נמי לכבוד הרב שאסרו חכמים את הדבר לפי שהוא קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ שהרואה סבור שהקדישו לשם פסח: