רש"י על ברכות יז:

כל העולם כולו נזונין בצדקה – בצדקתו של הקב"ה ולא בזכות שבידן:

והם נזונין בזרוע – בזכות שבידם ובצדיקים משתעי קרא וקרי להו רחוקים מצדקתו של הקדוש ב"ה:

ופליגא דרב יהודה – דאיהו אמר אבירי לב היינו רשעים:

גובאי – שם אומה היא בבבל ובמסכת קדושין (פ"ד דף ע:) אמרינן שהיו מן הנתינים:

שבחא דאורייתא תרי זימני בשתא – שהיו נאספים שם ישראל באדר לשמוע בהלכות הפסח מדרש דרב אשי ובאלול לשמוע הלכות החג:

אמרי אינשי עבידתא הוא דלית ליה – הרואה אותו שאינו עושה מלאכה אינו מבין שמחמת תשעה באב הוא בטל אלא אין לו מלאכה לעשות:

פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא – אף בימי מלאכה:

הדרן עלך היה קורא

מי שמתו כו' פטור מלקרות ק"ש – לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו והויא דומיא דחתן דפטור משום טירדא דמצוה:

וחלופיהן – שכן דרך שמתחלפין לשאת לפי שהכל חפצין לזכות בו:

את שלפני המטה – שיתעסקו בו כשתגיע המטה אצלם:

ושלאחר המטה – שנשאוהו כבר:

שלפני המטה צורך בהם פטורים – אם צריכים לשאתו פטורים:

ושלאחר המטה – אף אם צורך בהם חייבים הואיל שכבר יצאו ידי חובתן מן המת:

ואלו ואלו פטורין מן התפלה – דלאו דאורייתא היא ורבותינו פירשו לפי שיש להם עוד שהות ולי נראה שאין זה לשון פטור:

לשורה – שהיו מנחמין את האבל בהקף שורה סביבותיו בשובם מן הקבר:

גמ' שאינו מוטל לפניו – כגון הוא בבית אחד והמת בבית אחר:

אוכל בבית אחר – דנראה כלועג לרש וכו':

ואינו מיסב – כדרך המסובים בחשיבות על צדו השמאלית ובמטה:

ואינו מברך – ואינו צריך לברך ברכת המוציא:

ואינו מזמן – אינו צריך לברך ברכת המזון: