רש"י על בכורות כא:

ארבעים יום - דהמפלת יום ארבעים צריכה לישב ימי טומאה וטהור בציר מהכא מיא בעלמא הוא:

בבהמה בכמה - שהתה משקבלה זכר עד הטינוף דנימא ולד הוא ומיפטרא מן הבכורה:

לאו היינו דזעירי - דסד"א דהכי אמר דשלשים יום שהוה הולד להבראות וביום ל"א נימוק ויוצא (והכי קאמר זעירי אין טינוף מעכב בלידה שאינה מתעברת ולד אחר פחות משלשים יום):

לקבל איתמר - משהפילה את עובר ראשון אינה מקבלת זכר עד שלשים יום אבל בימי יצירת הולד לא איירי: