רש"י על בכורות יח.

סבר לה כר' יוסי הגלילי - וקא מיבעיא לן לרבנן:

אי אפשר לצמצם - הילכך לא היו עורפין דכל אחת אומרת אני איני קרובה:

אפשר לצמצם - וקרובה אפילו קרובות:

ויתנו - כדפרשינן לעיל:

דכולי עלמא אפשר לצמצם - דכרבי יוסי הגלילי סבירא להו:

מאי הוי עלה - אליבא דרבנן:

שתי עגלות - דאפשר לצמצם וקרובה אפי' קרובות:

לייתי תרתי - דהא לא מצי לאתנויי דהא שתיהן שוות:

א"א לצמצם - הילכך מצו לאתנויי:

ההוא דבריא נפק ברישא - דמרוב בריאותו קדם את אחיו:

הכהן נוטל כחוש - לרבי עקיבא:

והא משמנים תנן - דמשמע מה שיפה השור מחבירו ואותן דמים יחלוקו:

אדאכלת כפניאתא בבבל - בעוד שהייתה אוכל תמרים בבבל ומעדן עצמך:

תרגימנא - להאי מילתא דר' עקיבא ודייקנא לה מסיפא:

דכי הדדי פליגי - דלתרוייהו יהא חלק בשניהם ה"נ יחלוקו את החי:

שומן יהא ביניהן - מה שאחד שמן יפה מחבירו יהא מוטל ביניהם ועליו יבאו לדין ויטעון ישראל לכהן אייתי ראיה כו' כי היכי דסבר ר' עקיבא בסיפא המוציא מחבירו עליו הראיה:

מאי טעמא דר"מ - דקתני סתמא דמתני' חייב במתנות:

אי בכור הוא כוליה דידי - והאי דשקיל אנא הוי חולין ומהדרנא לך ניהלך ושקילנא מתנות מיניה:

וזבין ליה לישראל במומיה - והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל בפרקא קמא (לעיל בכורות דף יב.):

עשו שאינו זוכה כזוכה - אע"פ שלא זכה כהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאילו זכה בו הואיל ומעיקרא הוה שייכא ביה יד כהן דשמא דידיה נינהו שויוה רבנן כמאן דמטא לידיה לשום בכורה:

בספק בכור שאין חליפין ביד כהן - שלא נטל כלום תחתיו כגון דקתני מתני' זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום והאי זכר ספק בכור הוא שמא יצאה נקבה תחלה וירעה ויאכל במומו לבעלים:

שחייב במתנות - דהכא ליכא למימר עשאוהו כמי שמכרו כהן לישראל דהא לא בא בחליפין ליד כהן כלום:

אי מחייבת ליה - לספק בכור במתנות אתי למימר חולין גמור הוא ואתי למישרי בגיזה ועבודה:

ומי מצית אמרת - דטעמא דרבי יוסי משום גיזה ועבודה הוא: