רש"י על בבא מציעא פט:

לעדור - לחפור:

לקשקש - לכסות שרשים המגולים:

הרי זה לא יאכל - מן הזיתים שבאילן דבעינן שעת גמר מלאכה:

שכרו לבצור - בענבים:

למסוק - בזיתים:

ללקט - בשאר פירות אותן הנושרין על גב הקרקע:

קצץ - והתנה עם בעל הבית ע"מ שאוכל הוה ליה כעין מקח:

אחת אחת אוכל - דפחות משתים לא חייל איסור שם גורן בדבר שלא נגמרה מלאכתו:

שתים שתים לא יאכל - דשתים מכי מטי להו מילתא דחשיבותא כגון קציצה או מקח חייל עלייהו שם גורן כדיליף אסמכתא מקרא לקמן וקביעותא דקציצה ומקח דרבנן היא כדאמרן לעיל (בבא מציעא פח:) דאי מדאורייתא - אין חילוק בין שתים לאחת:

וסופת במלח ואוכל - קס"ד ספיתא במעשר לא מהניא ולא נקט ליה אלא לאשמועינן דלא מעכב עליה בעל הבית: