רש"י על בבא מציעא נד.

הדמאי - מעשר שני של דמאי שחייבו חכמים להפריש הלוקח מעם הארץ:

אין לו חומש - אם פודהו בעליו:

ואין לו ביעור - בשנה שלישית שנצטוו ישראל לבער כל מעשרותיהם מן הבית ולתת למי שהם רוצים כדכתיב (דברים יד) מקצה שלש שנים וגו':