רש"י על בבא מציעא כה.

גמ' טעמא דמצא כו' - התם הוא דאמר שהפירות לבעל הכלי:

הא כלי ולפניו פירות - הרי אלו הפירות של מוצאן ואע"פ שהכלי לבעל הסימן את הכלי יחזיר ואת הפירות יעכב לו ולא אמרינן מהאי מנא נפל:

מקצתן בכלי כו' - הדבר מוכיח דהנך דעל גבי קרקע דהנך הוא וחייב להחזירם למי שיתן סימן בכלי וכן מעות לבעל הכיס: