רש"י על בבא קמא לז.

אלא אי אמרת ואינו מועד - לשאינו מינו תנן:

אבל סתמיה מועד - ממינו לשאינו מינו:

השתא מבהמה לבהמה הוי מועד - ואפי' למין אחר:

מאדם לבהמה מבעיא - והא ליכא למימר דהיא גופה אצטריך לאשמועינן דהיכא דחזינן דאינו מועד לבהמה אינו משלם על בהמה אלא חצי נזק דהא פשיטא לן דתם משלם חצי נזק: