רש"י על בבא קמא קטו:

וכל היכא דאיכא - קצת הפסד וליכא איבוד לגמרי כי הכא דמוקמת לה בשיכול להציל ע"י הדחק ושמא יציל:

לכתחלה לא יאמר - בתמיה:

הרי שהיו לו - ללוי:

עשר חביות של טבל - הטבול לתרומת מעשר והוא טמא דתרומת מעשר דידיה לא חזיא לכהן לשתיה אלא לזלף ולקמיה מוקי לה ביין חדש דלא חזי כולי האי לזלף דלא אלים ריחא ופסידא פורתא הוא דאיכא כמו זה שיכול להציל על ידי הדחק:

ה"ג - אומר הרי היא תרומת מעשר על תשע חברותיה:

שמן דתרומה טמאה - חזי להדליק וכי מפסיד לה לכהן איכא פסידא טובא: