רש"י על משנה אבות ה:ח

רעב של בצורת בא. שמתייקר השער עד שמקצת בני אדם רעבין ומקצתן שבעין מדה כנגד מדה:

גמרו שלא לעשר. כלל וכלל:

ושל בצורת באה. שמרעיב את כל העולם כלו:

רעב של מהומה. רעב כבד של מהומה כלומר אוכלין ואינן שבעין כדכתיב ואכלתם ולא תשבעו זה רעב של מהומה אבל עדיין אינן מתים אלא בזמן שגמרו שלא ליטול את החלה שבטלו מעשר לגמרי וכל הללו פורעניות אינן אלא אחת דבצורת אלא שהאחד משונה מחבירו ואין כאן אלא עבירה אחת בטול תרומות ומעשרות שאף החלה בכלל תרומה הוא כדדרש להו מקראי והפקדתי עליכם בהלה אל תקרי בהלה אלא באלה ואל תקרי באלה אלא בחלה ויותר לא שמעתי:

על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. שאין בית דין דנין אותם בזמן שמתחייב אחת מארבע מיתות כדאמרינן אע״פ שארבע מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו וכו':

ועל פירות שביעית. העושה בהן סחורה אפי' לפני הביעור והעושה מהן אוצר לאחר זמן הביעור. נ״א שלא הפקירום משעת הביעור ואילך:

עינוי הדין. שמענה דינו של אדם ומעכבו מלפסוק לו דינו. ועוות הדין זה ההולך אחרי הבצע:

ועל המורים שאינם נזהרים להעמיד הדבר על האמת ומתיר את האיסור ומטמא את הטהור ובכל אלה שמעתי טעם כמו שמפ' במה מדליקין. והרי מצינו ג' גופי עבירה שהרי יש כאן שנים אבל עינוי הדין ועוות הדין והמורה בתורה שלא כהלכה א' הן ואין מחשבין אותו אלא באחת ושבועת שוא וחילול ה' עולים (לאחד ואין כאן אלא ד' עבירות) [בשתים שאין דומות זו לזו אבל ע״ז וג״ע וש״ד ענין אחד הם ועל שמיטת הארץ זה החורש והזורע בשביעית וזו היא מענינו של פירות שביעית שאמרנו למעלה שאינו מן החשבון ואין כאן אלא שבע עבירות] ומה שעל עבירה זו לוקה גלות ועל זו [דבר ועל זו] כליה הכל מפורש בבמה מדליקין מטעם הפסוקים [על ענוי הדין ועל עוות הדין נוכל לומר ג״כ בהיות אנשים רעים וחטאים מונעין שלא יהא בית ועד לדין ולמשפט זה נקרא ענוי הדין ולפעמים מניחין לדון אף יגרמו ויסבבו שלא יהא בתום וביושר]: