רש"י על משנה אבות ד:ז

ה״ג ר' שמעון בנו של ר' יוסי אומר. נ״א רבי ישמעאל:

והחושך עצמו מן הדין. שאינו רוצה לישב בדין אא״כ מתפשרין זה עם זה:

פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא. שאין בעלי דינים הללו שונאים אותו ואינו בא לידי עונש

הדין. [נ״א שלא ישנא אותו החייב ולא יגזול שלא כדין ואינו בא לידי עונש הדין]:

נ״א החושך עצמו מן הדין שמתפשר עם בעל דינו קודם שיבא לב״ד שאם באים לטעון בב״ד החייב יהיה גזלן פעמים שהוא חייב וטען טענה שהוא פטור בה ונמצא גזלן:

ושבועת שוא. פעמים שהוא סובר שהוא אמת כדבריו ונשבע על שקר:

והגס וכו'. ועוד א״ר ישמעאל כל המגיס לבו בהוראות שוטה דאילו דברים שאין אדם עומד בהם עד שנכשל בהם וזה שמא נכשל בהוראתו שהורה שלא כדת והוא אינו מבין בכך ונמצא בדאי. א״נ שוטה קרו ליה על שנוטל גאוה על דבר שאינו שלו שהרי התורה אינה שלו. ורשע הוא שמראה עצמו דשלא לשמה למדה אלא לקנות ש״ט. וגס רוח שרודף אחר השררה: