רש"י על משנה אבות ד:יח

אל תרצה. דאינו מועיל לך שאינו מקבל רצוי מתוך רתחנותו אלא לאחר שנתקררה דעתו כדאמרי' בברכות [דף ז א] אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו שנא' פני ילכו והניחותי לך א״ל הקב״ה המתן לי עד שיעברו פנים זעומים. ה״ג אל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו שמתוך שצרתו עומדת בפניו אינו מקבל תנחומין:

ואל תשאל לו בשעת נדרו. בשעה שהוא נודר אל תשאל לו ולומר בני כזה וכזה אל תדור כדי שיתירו לך וימצאו לך פתח לנדרך לפי שמתוך כעסו אומר לא כן אלא בכל ענין שבעולם אני נודר ונמצא שאינו בא לידי חרטה לעולם:

ויש אומרים אל תשאל לו בשעת נדרו בזמן שהוא נודר שום דבר לעשות אל תשאל לו לאלתר שלם את נדרך מיד שמא הוא מתחרט מאותו הנדר שכשרואה שאתה דוחקו לקיום הנדר הוא כועס ומתחרט ואומר טוב היה לי לשתוק מאשר נדרתי ומתחרט. נ״א ואל תשאל לו להתיר נדרך בשעת נדרו כ״ז שיש עליו נדר מפני שאתה מזכיר לו צערו:

ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו. אל תהי רגיל לראותו אז לפי שהוא מתבייש מכל אדם: