רש"י על משנה אבות ד:יג

הוי זהיר בלמוד. לפלפל ולחקור דקדוקיו:

ששגגת למוד עולה זדון. שמתוך שאין מדקדקין בלמוד ומורין הוראה שלא כדין נעשה כזדון לפי שתלמידי חכמים השגגות נעשה להם כזדונות. נ״א שאם נכשלת בה אפי' בשוגג חשובה כמזיד שהיה לך לדקדק ולשמוע עד סופה:

שלשה כתרים הם. והאחד אינו דומה לשנים לפי שאין השנים שוין בכל אדם שא״א לו לאדם להיות כהן אלא אם כן הוא מזרע הכהונה וכן אי אפשר להיות מלך אלא אם כן ראוי למלכות ולכתר תורה אפשר לו בכל מי שיעסוק בה כדאמר מר יגעתי ומצאתי תאמין לכך גדול כתרה של תורה משנים הללו:

וכתר שם טוב עולה על גביהן. שהוא משובח מכלם מי שיש לו שם טוב ומעשים טובים נמצאים בו שנא' טוב שם משמן טוב טוב שמם של חנניה מישאל ועזריה שהיו בעלי מעשים טובים מנדב ואביהוא שנמשחו בשמן המשחה שהרי הללו נשרפו והללו לא נשרפו. נ״א וסימן לשלשת כתרים אלו הארון דכתיב ביה ועשית לו זר זהב היינו כתר תורה. זר שולחן דכתיב ועשית זר זהב זה כתר כהונה שהכהנים זוכים ואוכלים הלחם שעליו. זר מזבח דכתיב ביה ועשית לו זר זהב היינו דוגמא לכתר מלכות שכל ישראל משועבדים למזבח ופונים אליו להקריב קרבנות דהוא ענין מלוכה שהכל באין אצלו:

וכתר שם טוב וכו' כלומר על ידיהן הוא בא אם עוסק בתורה נמצא שם טוב עליו וכן כהן המוזהר בעבודתו יצא שם טוב עליו וכן מלך המנהיג את עמו בצדק ומשפט ואית דמפרשי על גביהן על כלם ולא נהירא דאם כן ארבעה כתרים הם מיבעי ליה: