רש"י על משנה אבות א:ח

כאורכי. כתוב במשנה בא' ומתחלף בע' ומשמע כעורכי הדיינין כאדם הזה שאינו דיין ומעריך ומסדר לבעל דין טענותיו כדי שיזכה בדין וכדאמר התם אמר רבי יוחנן עשינו עצמנו כעורכי הדיינין פי' שלא תגלה ליחיד את דינו משום שנא' שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק שניהם כיצד אם באו שנים לפניך לדין וטענו טענתם כשתברר הדין להיכן הוא נוטה אל תגלה ליחיד את דינו לומר לו אחריך הדין אלא לשניהם ביחד פתח להן את הדין לחייב את החייב ולזכות את הזכאי ולא תעשה עצמך כערכאות של כותים שלהם מנהג לגלות הדין ליחיד מפני השוחד. ומר רבי יהודאי גאון ז״ל פי' בענינא אחריתי כד אתי קדמך איניש חד ולימא לך לא בעינא מינך למפסק לי דינא דתהוי לי את ב״ד אלא בעינא קמך היכי דינא דהאי תביעה וטענה דאית לי על חברו אסור למשתעי ליה כלום בדינא ולחואה ליה כלום בדינא שכן מנהג של ערכאות של כותים דבעו מינייהו דינא מקמיה ומחוי ליה. ובלישנא אחרינא בכתובות אל תעש עצמך כעורכי הדיינין שאם בא לך אדם א' וישאל עצה ממך היאך יכול לטעון על חבירו אל תאמר לו שום עצה ללמוד אותו לטעון על חבירו ואפי' לקרובו והוא דאמרו רבנן אל תעש עצמך כאותם שמעריכין ומסדרין הטענות למי שאינם יודעין לטעון לפני הדיינין דההיא קרובתיה דר' יוחנן דאתת לקמיה דלהוי מסדר לה ליטען קמי בית דינא והוה מסדר לה משום שנאמר ומבשרך לא תתעלם והדר ביה דלא מסדר לה משום דתנינן ואל תעש עצמך כעורכי הדיינין:

יהיו בעיניך כרשעים. שלא תחשוב בלבך זה חשוב הוא ולא היה מדבר שקר אלא יהיו בעיניך שניהם שקולים כאחד שאם אתה עושה כן אל תוכל לראות חובה לאותו שהוא חשוב בלבך. כשקבלו עליהם את הדין גרסי' דהואיל וקבלו עליהם את הדין ונתחייב שבועה מי שנתחייב ונשבע והלך לו לא תחשדנו בלבבך לומר דבשקר נשבע: