רש"י על עבודה זרה נד.

מאי קרא - דמזבח הוי אבנים הרבה ואיסורו עד שינתץ רובו:

גיר - כפור גרושל"א:

לא יקומו - שוב לא יקריבו עליו:

ואי לאו - דלא ניתצו יקומו:

נעבד - בבעלי חיים הנאסר לגבוה:

אם שלו - היה כשהשתחוה לו אסור אם לאו אינו נאסר לגבוה:

מזיד ורצון חדא הוה אלא תנא רצון אצל אונס:

הכל היו - בין אונס בין רצון:

בפרהסיא - לא תחללו והאי דקתני אונס אסור בפרהסיא:

שעת גזרה פרהסיא הוא ואונס הוא:

ודאי ישראל מומר - דא"א בכל העובדין שלא יהא בהן אחד מומר אחרי שרואה את ישראל ידם מטה נוטה לבו לעבודת כוכבים:

חזקיה אמר - לעולם אונס דקתני שאנס בהמת חבירו ואפילו הכי לא תרמינהו אהדדי דהא דתני אסור כגון שניסך לעבודת כוכבים בין קרניה של בהמת חברו דעביד מעשה והא ודאי מיתסרא כדיליף לקמן (עבודה זרה נד ע"ב):

והאי נעבד הואי - בתמיהה. נעבד לא קרי אלא שעשה את הבהמה עצמה עבודת כוכבים:

והאי בימוס בעלמא - שויוה ובעלי חיים לא מיתסרי משום משמשי עבודת כוכבים:

כגון שניסך לה - שעשה עבודת כוכבים ועשה בה מעשה אבל בהשתחואה או עבודה אחרת דלאו בגופה לא מיתסר דבר שאינו שלו:

סימן אחד - לעבודת כוכבים:

אי נימא מכהנים - שאנסום מלכי ישראל לעשות כומרים לעבודת כוכבים וכתיב ולא יגשו אלי (עוד) לכהן לי (יחזקאל מ״ד:י״ג):

דבני דעה נינהו - וקנסא הוא:

מאבני מזבח - שגנזום מלכי בית חשמונאי משום דשיקצום מלכי יון לעבודת כוכבים ואע"ג דהקדש הוו ולא יכול העובד כוכבים לאסרן אפ"ה כיון דעבוד מעשה אסרינהו רבנן:

דלמא כר"פ - דאמר קרא אשכחו ודרוש שיצאו לחולין וקנאום העובדי כוכבים ויכלו לאסרן: