רש"י על ערכין כב.

להא שמעתא - דרב חסדא:

קולפי טאבי - הכאות גדולות על הדא שמעתא שהיה מלמדיני שום היתומים לרבי מאיר ששים יום והייתי מקשה לו הא אמר ר"מ שלשים והוא אמר לי בא להכריז רצופין שלשים יום בין יתומין בין הקדש:

ואם בא להכריז שני וחמישי - שהם ימי הדין הוי השום ששים יום וימי הכרזה שמונה עשר יום צא וחשוב משני בשבת שמונה שבועות הרי לך נ"ו ימים ויהא בהם י"ו שני חמישי הוסיף עוד ארבעה ימים שני ושלישי ורביעי וחמישי בשבת הרי ס' יום משהתחיל ההכרזה ויש בהן שמונה עשר ימי הכרזה:

אין נזקקין לנכסי יתומים - למוכרן:

רבית אוכלת בהן - שהיו מחוייבין לעובד כוכבים מעות ברבית:

משום מזוני - דכל זמן שאינה גובה כתובתה נזונית משלהם והוי פסידא דידהו:

אילימא בבעל חוב עובד כוכבים - דשקיל רבית ולהכי נזקקין:

מי צאית - להמתין ימי הכרזתינו בלא רבית:

בתובעת כתובתה בב"ד - דכיון דשוב אין לה מזונות לא מפסדי יתומים מידי בהמתנה:

לא נזדקיק לה - לפרוע כתובתה הואיל ומעכשיו אין מזונותיה על היתומים:

כיון דאזדקקינן לה מעיקרא - בתחילת תביעת כתובתה להפסידה מזונותיה:

מזדקקינן לה לבסוף - להגבותה כתובתה:

הא לא קשיא ר"מ היא דאמר כתובת [אשה] בבינונית - מיניה דידיה כגון אם גירשה וקמ"ל דמיתמי בזיבורית:

כדשנין - בבעל חוב עובד כוכבים:

כשחייב מודה - בשעת מיתה הודה אביהם:

כולהו נמי כשחייב מודה - ובעל חוב ישראל:

גרושה - אין לה מזונות:

ההיא דרבי יוחנן - דאמר כתובת אשה מגבינן מיתמי:

משום חינא מתנינן לה - כדי שימצאו האנשים חן בעיני הנשים וינשאו להן והלכך אפילו גרושה נמי:

בתר שיבקייהו - ימותו כאביהם שהניח להם ממון זה:

לאו בני מיעבד מצוה נינהו - דקטנים הן אלא ימתין עד שיגדילו:

צררי אתפסיה - אביהם נתן לבעל חובו מעות או כסף וזהב במשכון בשעת מיתה ולא הספיק ליטול את השטר מידו:

דשמתיה - ב"ד לאביהן על שאינו פורע לזה חובו ומת בשמתיה דהשתא ליכא למיחש לצררי דלא היה פורעו אלא בבית דין כדי שיתירו נידויו:

שלחו מתם בדשמתיה ומית בשמתיה - מיתוקמי כל הנך מתנייתא דלעיל דאמרו נזקקין:

והלכתא כרב הונא - דהיכא דלא שמתוה חייש לצררי: