רשב"ם על פסחים קיב:

אמר אביי עור ודג כו' - לקמן מפרש להו ואזיל:

משכא דצלא - הישן על העור קודם שתגמר עבודתו צללא הוא עבדן כדאמרי' בב"ב (דף ה.) ארבעה לצלא וארבעה לצללא:

חמימי שדא עליה - אם רגיל לשפוך מים חמין יותר מדאי על בשרו:

מאן דמחוור לבושיה - ולבוש להו מקמי שמנה יומי דאכתי לא מטו שמנה יומי שכיבסן הנהו כנים הדרי ואיכא בהו חיותא וקשין לדבר אחר צרעת: