רשב"ם על ויקרא ז

וחרבה - מנחת חוטא ומנחת סוטה.

אם על תודה - שנדר בלשון תודה ולא הזכיר לשון שלמים. וסתם תודה מביא קרבן על שניצל מצרותיו, כמו שאמרו חכמים: ארבעה צריכין להודות. ורבותינו פירשו: כל החלות ארבעים הם ופירשו שמנן כמה, וכמה עשרונים

ואם נדר או נדבה - שאמר הרי עלי שלמים, שזהו לשון נדר ותשלומים כמו שפירשתי למעלה. כלומר, שאינו תודה אלא נדר.

ביום הקריבו - ביום שהקריב הוא כבר את זבחו, יאכל לאחר הקרבה.

ואם האכל יאכל - חכמים עקרוהו מפשוטו. ופירשוהו במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי באחד מד' עבודות: שחישב בשחיטה, או בהולכת הדם, או בקבלה, או בזריקה.

כל טהור יאכל בשר - טהור.

מן הבהמה אשר יקריב - ממין אותה הבהמה אשה לה' - ואפילו חולין.

בכל מושבותיכם - אף על פי שודאי הן חולין בגבולין.

זאת משחת אהרן [ומשחת] בניו - שכר משחת אהרן ובניו כמו שנאמר בצו את אהרן: עור העולה, בשר חטאת ואשם, לחמי תודה, וחזה ושוק של שלמים, והנותרת מן המנחה.