רשב"ם על ויקרא כה

בהר סיני - קודם שהוקם אהל מועד.

ושבתה - לשון ביטול.

ואספת - שלא תפקיר.

ושבתם איש [אל אחזתו] - לירושתו. כמו שמפורש לפנינו שהמוכר שדה חוזר לו בחנם ביובל.

ואיש אל משפחתו - עבד עברי חוזר חפשי ביובל.

נזריה - גידולי ענבים שנשרו לא תבצרו. וכן ספיחים בתבואה.

מן השדה תאכלו - ולא מן הנאסף אל הבית שאסור לאוספו.

כי מספר תבואת - שעד היובל הוא מוכר לך ולא גוף הקרקע.

לשלש השנים - לפי הפשט: זריעת ששית תפרנס ששית ושביעית. ושמיני יזרעו ויאכלו מתבואת ששית עד תחלת תשיעית, שיתפרנסו מתבואה הנזרעת בשמינית.

גאולה תתנו לארץ - אם ירצה המוכר לפדותה לפני היובל.

והשיב את העודף - מן השנים עד היובל, שלא אכל עדיין.

העודף - המעדיף תדע על שנים שאכל כבר.

ואשר יגאל מן הלוים - כמו שנאמר: גאולת עולם תהיה ללוים, והוא ירצה לגאול ואין לו במה לגאול.

ויצא ממכר בית וגו' - כלומר: תשוב לו בחנם.

ושדה מגרש - כמפורש באלה מסעי.

עבדת עבד - לרדותו בפרך כעבד כנען.

או לעקר - שנעקר מזה המלכות רחוק מארצכם, לא תושב ולא גר ולא גוי ואזרח.