רשב"ם על בראשית א:יד

יהי מארת - דרך המקראות לומר (לשון) יחיד אצל (לשון) רבים, כמו ויהי אנשים אשר היו טמאים. וכן פירושו, יהי מעשה. ומה הוא? מאורות.

ברקיע השמים - הנרקע. ופרוש תחת השמים העליונים.

ברקיע - לפי שהוא דבוק לתיבה שלאחריו כלומר: רקיע של שמים, לכך הוא נקוד חטף. וכן קציר כשהוא דבוק יאמר, עד כלות קציר השעורים וקציר החטים. כבר אמרנו למעלה ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, אבל עדיין גמר הלילה ותחילת היום ממש אין ידוע כי אם בהנץ החמה, וגם גמר היום ותחילת הלילה ממש לא נודע כי אם בשקיעת החמה וצאת הכוכבים, להבדיל בין תחילת היום ובין תחילת הלילה.

והיו לאותות ולמועדים - כדכתיב בחזקיהו: זה לך האות מאת ה' וגו' הלך הצל עשר מעלות וגו' הרי החמה הייתה לו אות. וכתיב: ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש וגו'. וכתיב: מאותות השמים אל תחתו.

ולמועדים - מהילוך הלבנה שמתחדש לכ"ט יום וחצי, נועדים מועדי השנה וזמני השטרות, כדכתיב: עשה ירח למועדים.

ולימים - שהרי מצאת הכוכבים עד צאת הכוכבים יום אחד.

ושנים - ארבע תקופות השנה עושין שנה תמימה.