רשב"ם על שמות א

ואלה שמות - מפני שרוצה לפרש ולומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', הוצרך לכפול ולומר בבואם למצרים לא היו אלא שבעים ואחר מות דור ההוא פרו וישרצו.

וכל הדור ההוא - שבעים נפש.

פרו - בהריון.

וישרצו - לידה. שלא שִׁכָּלָה הרחם. שבכל מקום קטנים, קרוין שרץ על הארץ.

וירבו - גדלו ונעשו הקטנים גדולים ולא מתו בקטנותם.

ויעצמו - שלא מתו אנשים, אלא היו הרבה ועצמו במאד מאד עד שנתמלאה הארץ אותם. וכן: והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'. כמו מילאה. וכן: ושוליו מלאים את ההיכל כמו ממלאים את ההיכל.

ויקם מלך חדש - ונתחכם עליהם למעטם ולא הועיל לו.

נתחכמה לו - שלא ירבה, שאם ירבה והיה כי תקראנה מלחמה משנאינו. כמו: ידה ליתד תשלחנה, מצינו לשון יחיד אצל רבים.

כי תקראנה - כי תארענה, כמו: מקראי קודש מארע קודשא לשון מאורע.

ונלחם בנו ועלה מן הארץ - לשוב אל ארץ אבותיהם ולא טוב לנו לאבד עבדינו וקראו לי מלכותא קטיעא.

מסים - מן הכפולים הוא מסס. כמו: פתות אותו פתים מן פתת.

מסכנות - אוצרות כמו: אל הסוכן הלז לשבנא אשר על הבית.

כן ירבה - כמו כן הרבה כמלפנים.

ויקוצו - בחייהם, כמו: קצתי בחיי. וכן: אשר אתה קץ מפני שני מלכיה.

בפרך - לשון שברון הוא. בתלמוד מפרכין באגוזים.

ובכל עבודה בשדה - חריש וקציר.

את כל עבודתם - עם כל עבודתם.

אשר עבדו בהם - בתוך העיר. בפרך.

למילדות העבריות - למיילדות שהם העבריות.

על האבנים - על המשבר. כדאמרינן: באו בנים עד משבר. גם בכלי יוצר כתב בירמיה עושה מלאכה על האבנים.

וחיה - טעמו למעלה. כמו מן שב שבה. מן ארפרכשד חי יאמר לנקבה חיה, אבל אלו חיה אלף שנים פעמים, טעמו למטה ולשון זכר מגזרת עשה עלה ראה.

ותיראן - לשון יראה. אבל ותראנה בלא יו"ד לשון ראיה שהרי יאמר ותראה[ו] .

ותחיין - אין חילוק בין פעלו. לפעלתם.

כי חיות הנה - בריאות ופקחות וממהרות לילד.

ויעש להם בתים - לשמרם פן ילכו לעבריות היולדות.

ויצו פרעה לכל עמו לאמר - וכן אמר להם, שכן כל לאמר שבתורה כפל לשון של ויצו, או של ויקרא, או של וידבר, או של ויאמר, כמו שפירשתי באלה תולדות נח.