רשב"ם על דברים לב:יד

חמאת בקר - לפי הפשט: ארץ זבת חלב. ובשר הרבה להם לאכול.

חלב כרים - אילים מדבריות המפוטמים במרעה, כדכתיב: ירעה מקנך כר נרחב. וכן: לבשו כרים הצאן - דוגמת סוף הפסוק. ועמקים יעטפו בר - הכרים של תבואה לבשו את הצאן, מלאים צאן לרעות בהם. וכן: ואויבי ה' כיקר כרים - כמניעת שדי תבואות שמשתדפין ברגע אחד סמוך לקציר בעוד לילה. כלו בעשן כלו - בשרפת אש. וסופן משחירין. ואני כך ראיתי כך בקציר כן הרשעים, תחלה מצליחים כתבואת כרים ויהפך עליהם לילה וידכאו.

ואילים בני בשן - סתם בני בשן שמינים אבל בשאר מקומות הכרים המפוטמים במרעה הם שמינים מכל הבייתות.

עם חלב כליות חטה - שומן חמדת חטים המובחרים כאן. וכמו: ותכל דוד המלך. כלתה נפשי לשון חימוד ותאוה. כלה שארי. כמו משורש שבה שִׁבְיָה, יו"ד תחת ה"י בכל חטופי למ"ד פעל ה"י. ומן בנה הגזרה וְהַבִּנִיָה.

חמר - ויין חמר מלא מסך.