רשב"ם על דברים כו

ארמי אובד אבי - אבי אברהם ארמי היה, אובד וגולה מארץ ארם. כדכתיב: לך לך מארצך. וכדכתיב ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי - לשון אובד ותועה אחד הם באדם הגולה, כדכתיב: תעיתי כשה אובד בקש עבדך. צאן אובדות היו עמי. רועיהם התעום, כלומר מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו.

ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי - כי לא על ידי נעשתה זאת, כי אם בחסדך זכיתי בה וכסדר הזה הוכיח יהושע לישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח. עד שהבאתים משם ונתתי להם ארץ כנען.

נותן לך (פס' ב) ושמת בטנא - לפי שהוא סוף דבור, הלמ"ד קמץ, אבל לְךָ לא מחובר לשלפניו.

שנת המעשר - מעשר עני.

ואמרת לפני ה' אלהיך - כך צוה הקב"ה, כדי שלא יאמר אדם לעכב מעשרותיו לשקר לפני הקב"ה.

לא אכלתי באני - כמו: ידיו תשבנה אונו ממון שגזל. מצאתי און לי לפי פשוטו.

את ה' האמרת היום - אתה הזקקת, שאמר הקב"ה ונתרצה להיות לך לאלהים - כי הדבר תלוי בו ליעשות הוא אלהיך ויושיעך, מתוך שקבלת מצותיו.

וגם הוא האמירך - הפעילך, שאמרת ונתרצית שתהיה לו לעם, לפי שעשה נסים וגבורות שנתרצית - להיות לו לעם. האמרת פאישדי"רא בלע"ז.