רשב"ם על דברים כא

ונגשו הכהנים בני לוי - וענו ואמרו כפר לעמך ישראל.

תבער הדם - אם נמצא הרוצח אחרי כן יהרג.

כי תעשה - מה שישר בעיני ה'.

והסירה את שמלת שביה - כדי לנוולה.

לא תתעמר - סחורת אדם המכור נופל בו לשון זה. וכן לפנינו והתעמר בו ומכרו.

אשר עניתה - ביאת נשואין לפי הפשט.

כי את הבכור - אלא - כי הוא ראשית אונו - כי הוא ראוי ראשית לירש ממנו. כמו: מצאתי און לי. וידיו תשבנה אונו.

מורה - מקנטר. מלשון מרה מריתי.

זולל וסובא - כדכתיב: אל תהי בסבאי יין בזוללי בשר למו.

כי קללת אלהים תלוי - כשרואין בני אדם את התלוי רגילין לקלל את הדיינים או קרובים של הרוג או שאר בני אדם, לפי שפעמים על עבירה מועטת הוא נהרג כמו מקושש, והקב"ה אמר: לא תקלל - לפי שרגילין בני אדם לקללם ולכך: לא תלין נבלתו - אלא קבר תקברנו - וגם שלא תטמא את אדמתך -שאם לא היה נקבר, יטמאו בו נוגע או מאהיל.