רשב"ם על בבא בתרא סט:

ארעא בדיקלי - שדה עם דקלים שבתוכו אני מוכר לך ה"ג אי אית בה:

מקח טעות הוא - ששיקר בו והדרי מעות ונהי דאין אונאה לקרקעות היכא דמוכר ביוקר אפי' יותר משתות מקח טעות מיהא הוי דלדעת כן לא לקח אלא היה סבור שיש בה דקלים כמו שאמר ליה:

ארעא ביה דיקלי - מקום הראוי לדקלים לית ליה ללוקח דיקלי שאם אין דקלים בשדה אין זה מקח טעות מ"ט דחזיא לדיקלי קא"ל קרקע יפה לגדל דקלים ומיהו אי אית ביה דיקלי ה"ז של לוקח דכ"ש דה"ק ארעא דחזיא לדיקלי מזבנינא לך כלומר שהדקלים שבה טעונין פירות הרבה:

א"ל - מוכר שדה אני מוכר לך לבר מדיקלא פלניא:

חזינן אי דיקלא טבא הוא - כלומר מן הבינונים שטוענין פירות קצת לחודיה שייריה דדעתו ליהנות מפירות שדהו פורתא וקנה הלוקח כל השאר בכלל השדה:

ואי דיקלא בישא הוא - אע"פ שיש עדיין רעים ממנו אלא דקרו ליה אינשי להאי דיקלא בישא כגון דלא טעין קבא דאילו טעין קבא לאו דיקלא בישא הוא כדאמרינן בעלמא (לעיל בבא בתרא דף כו.) דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה:

כ"ש הנך - המוטבים ממנו ששיירן לעצמו דהכי קאמר אפי' ההוא דיקלא בישא אני משייר לעצמי ומיהו אם יש בשדה דיקלי בישא טפי מהאי אינהו מזדבני בכלל דהא דאמרי' כ"ש הנך אדיקלי דטבי טפי מהאי קאי: