רשב"ם על בבא בתרא נה:

טומאה מאי היא - מאי הפסק שייך בשדה לענין טומאה:

דתנן כו' - ואליבא דר"א הוא דשייך הפסק כדמפרש ואזיל:

בימות הגשמים - הויא רה"י לטומאה וספיקה טמא שהרי אין מהלכין בה בני אדם שלא לקלקל הזריעה:

הלכתי למקום הלז - נכנסתי בבקעה זו:

וחכמים מטמאים - דסוף סוף מה לי שדה אחת מה לי ב' שדות חדא ספיקא היא שמא הלך עד הקבר והאהיל שמא לא הלך וספיקו טמא: