רשב"ם על בבא בתרא מג.

ומשני דלא קיץ להו - אלא הכל לפי הצורך ולפי מחסורן של עניים נותנין דכל זמן שיש מן המנה בעין לא יתנו הדיינין כלום:

לעולם דקיץ להו - ואפ"ה ניחא להו לדיינין שינתן המנה לעניים:

דכיון דרווח - שיש להם מעות רווח כלומר הרי יש להם מעות ולמה יתנו כלום כל זמן שאין צריכין: