רשב"ם על בבא בתרא מב.

למימרא דלוקח - מיורש אית ליה קלא:

אית ליה קלא - והיה לו למערער למחות ומשום דלא מיחה הויא חזקה:

ורמינהי כו' - ולרב לא פריך לעיל דרב בלוקח מלוקח מיירי הלכך אלימא ליה טפי למיפרך ממאי דדמי ליה:

אכלה - המחזיק:

בפני האב - שהיתה שלו שנה שאומר שלקחה מן האב:

ובפני הבן - לאחר מות האב:

ובפני הלוקח - שלקחה מן הבן ויש לו שטר:

הרי זו חזקה - ולא מצי מפיק ליה לוקח דבן מידיה דמחזיק משום דקטעין מחזיק שטר היה לי מן האב ונזהרתי בו בשמירתו שלש שנים ועכשיו אבד הימני שלא חששתי לשמרו אחר שהחזקתי שלש שנים בלא מחאה שלא ידעתי מלקיחתך מן הבן לסוף שתי שנים דלוקח מבן לית ליה קלא ולא הויא מחאה:

אין לך מחאה גדולה מזו - שמכרה הבן לסוף שתי שנים ללוקח זה והיה למחזיק להזהר בשטרו כל הימים עד דמרע ליה לשטרא דהאי לוקח אבל בשלש שנים אחר השטר אין די ומפקינן מידא דמחזיק אם לא נזהר בשטרו כדאמרינן בפירקין לעיל (בבא בתרא דף לא.) אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו: