רשב״א על ראש השנה ל

ונתקלקלו הלוים בשיר. אבל קלקול קרבן מוסף לא קא חשיב, דאחר שבאו הקריבוהו, דאע"ג דדרשינן (פסחים נח, ב) עליה (ויקרא ו, ה), עליה השלם כל הקרבנות כולן, כלומר שאין דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים, אפילו הכי אע"ג דהאי עליה השלם כל הקרבנות כולן הוי עשה, אתי עשה דמוסף דהוי עשה דרבים ודחי לה, וכענין דאמרינן בגיטין פרק השולח (גיטין לח, ב) גבי משחרר עבדו עובר בעשה, ואמרינן התם דר' אליעזר הלך לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה, ואמרינן עלה דאע"ג דהמשחרר עבדו עובר בעשה אפילו הכי מצוה דרבים שאני. ובריש פרק אלו מגלחין (מועד קטן יד, ב) אמרינן גבי אבלות, אי אבלות דמעיקרא אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד. ואם תאמר מכל מקום למה נתקלקלו בשיר ימתינו מלהביא נסכים עד למחר ולא יצטרכו לומר שירה היום עד למחר, דהא קיימא לן שאין אומרים שירה אלא על היין כדאיתא בפרק שני דערכין (יא, א), ויכולין הן גם כן להביא תמיד ולהמתין מלהביא נסכים עד למחר, כדאמרינן במנחות בפרק הקומץ זוטא (טו, ב) מביא אדם זבחו היום ונסכים מכאן ועד עשרה ימים, ובפרק שני דתמורה (יד, א) נמי אמרינן, מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה מנחתם ונסכיהם אפילו למחר. ויש לומר שאם כן לא היו אומרים שירה כלל, דאילו בלילה אינו זמן שירה כדאמרינן בערכין בפרק שני (יא, א) מה כפרה ביום אף שירה ביום, ולמחר נמי בעיא היא התם (יב, א) ולא איפשיטא, דאיבעיא להו התם נסכים הבאין בפני עצמן טעונים שירה או אין טעונין שירה, ולא איפשיטא. ואפילו למאן דאמר טעונין שירה ניחא טפי להביא הנסכים עם הזבח, וכדדרשינן התם בערכין אמרו שירה אאכילה ושתיה, ואמרי התם אשתיה לחודה אמרינן או אאכילה ושתיה אמרינן אשתיה לחודה לא אמרינן. ועוד דלכתחלה משמע שהוא צריך להביא נסכים עם הזבח, וההוא דמביא אדם זבחו היום ונסכים מכאן ועד עשרה ימים, ההיא בקרבן יחיד דאין טעון שירה, לפי שאין אומרים אלא בקרבן ציבור הקבוע לו זמן, כדמוכח התם בערכין (יא, ב).