רשב״א על ראש השנה כב:

גמרא: וחד מי מהימן והתניא וכו'. אית ספרים דגרסי תני עדו , ולומר דכיון דמדאורייתא אין צריכין להעיד עליו כלל ומדרבנן דאצרוך משום חשש המינין די בעד אחד כשר משלנו . והכין נמי אמרינן בירושלמי דגרסינן התם (פ"ב, ה"א) ועד אחד נאמן, משלך נתנו לך בדין הוא שלא יהו צריכין עדים והן אומרין שיהא אחד נאמן כשנים.

וחד לא מהימן והא תניא מעשה בר' נהוראי שהלך לאושא בשבת להעיד עליו. פירוש: להעיד על העד . והכין איתא בהדיא בתוספתא (ר"ה פ"ב, ה"א) דתניא התם מעשה בר' נהוראי שבא עם העד בשבת לאושא והעיד בו.

אי הכי מאי למימרא. מסתברא דהאי אי הכי קאי בין אתירוצא קמא בין אתירוצא דרב אשי, דמאי קושיא לרב אשי טפי מאידך , והכי קאמר, בשלמא אי אמרת ר' נהוראי לחודיה אזל לאסהודי ביה איצטריך לאשמועינן דחד מהימן דהם אמרו והם אמרו, אלא אי אמרת דאחרינא הוה בהדיה, בין דאזיל בהדיה בין דאיכא סהדא אחרינא באושא מאי קא משמע לן, דאי משום דמחללינן שבתא לאסהודי עליה ואע"ג דמדאורייתא לא צריך, הא תני במתניתין דפרקין קמא (כב, א) מי שראה את החודש ואינו יכול להלך מוליכין אותו על החמור ואפילו על המטה וכו', דאף זה משום קיומו הוא , והכא נמי אע"ג דמדאורייתא לא צריך כיון דלא מקבלינן מיניה מדרבנן אם כן אי אפשר להעיד על החדש אלא אם כן יחלל עליו אף מכירו. והא דפריק מהו דתימא כיון דלא ידע אי משכח ליה וכו', אתיא שפיר לפרוקא לדרב אשי, אבל לאידך תירוצא, קשיא לי להאי פירושא דפרישית מאי קאמר . ויש לומר דאף לאידך פירוקא סליק, דכל שחילולו תלוי בידיעת אחרים היכי מצי אזיל ומחלל, דדילמא כי קאי בפני בית דין לא מסהיד ביה ונמצא ר' נהוראי מחלל עליו מספק ומספיקא לא מחללינן שבת, קא משמע לן .