רשב״א על מנחות צא.

ולר' יאשיה דאמר אע"ג דלא כתי' יחדו כמאן דכתי' יחדו דמי לבעי קרא, פי' או לחלק דפלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה בפ' שבועת בטוי מייתי לה: וק' שלמאי אצטרי' לטעמא דאע"ג דלא כתיב יחדו אלא תיפוק ליה דכמאן דכתי' יחדו דמי כדכתי' ומן הצאן כדקאמר: י"ל דמהא לא לקשי דנוכל לומר דלית ליה לר' יאשיה התירוץ דתריצנא לר' יונתן אבל מסברא דידיה קשיא ליה דאע"ג דלא כתי' ו"ו כמאן דכתי' יחדיו דמי: וק"ל מאי קשי' ליה אע"ג דכמאן דכתי' יחדו לוקי או דאו מן הצאן דנסכים לחלק דנהי דאצטרי' בקר וצאן למעוטי עוף מ"מ או לא אצטרי' וא"כ תנהו לחלק: ונ"ל דלהכי פריך דנבעי קרא לחלק משום דאו דהכא אצטרי' לחלק גבי נסכים דכיון דאצטרי' ליה למכתב בקר וצאן למעט עוף אצטריך ליה נמי למכתב או לחלק שהרי אי לא כתב אלא מן בקר מן צאן לא חזינן חלוק דכמאן דכתיב יחדו דמי ומדאצטרי' או לחלק גבי נסכים אין לו שום חלוק גבי קרא דויקרא. ולהכי פריך דלבעי קרא דבשלמא לר' יונתן ילפינן שפיר לחלק מאו דנסכים גבי קרא דויקרא משום דלחלק גבי נסכים לא אצטרי' דאפי' לא כתב אלא מן בקר מן צאן לבד הוי כאלו חלק דלאו כמאן דכתיב יחדו דמי וא"א ענין לחלק גבי נסכים תנהו ענין לויקרא אלא לר' יאשיה קשיא: וא"ת ומ"מ הואיל וילפי' חלוק מאו דנסכים גבי נסכים אמאי אצטרי' תו חלוק גבי קרא דויקרא והלא הכל אחד דמיירי בנודר סתם כדפי' לעיל: וי"ל דשמא יש לחלק ולומר דדוקא לא יביא נסכים לכל אחד אבל צריך להביא שניהם ואחד בלא נסכים, ומשני דילפינן חלוק גבי קרא דויקרא מקרא דבתריה דאם מן הבקר ואם מן הצאן. ואידך ה"א ה"מ במפרש כדפי' לעיל:

אטו תודה לאו זבח הוא, דאצטרי' או לרבויי. ל"ה. נ"ל דקשי' ליה דמצינו תודה דאקרי זבח דכתיב תודת שלמיו:

הואיל ואתא לחם בהדרה, דנימא דלחם הוו נסכי' דידה, וק"ל איך נימא דהוי נסכים דידה והלא נסכים למזבח ולחם תודה לאוכליו, י"ל דחדא דבמקומו אלא שכך גזרת המלך שזה לגבוה וזה זוכין בו משולחן גבוה:

ומאי שנא מאיל נזיר דאע"ג דמייתי לחם מרבי' ליה לנסכים מכלל זבח משום דהוא בכלל זבח שהזבח ר"ל שלמים ואיל נזיר הוא שלמים ועוד דקרייה קרא זבח שלמים כדכתי' ונתן על האש תחת זבח השלמים כנ"ל:

ולא בעי עולה, פירש"י דבכלל דנדר ונדבה הוא ואי משום למעוטי מנחה מזבח ילפינא ליה למעוטא דמנחה לאו זבח הוא כל"ה, ונר' דפריך נמי דלשתוק מאו דאתי לרבות תודה ולא לכתוב אלא זבח למעוטי מנחה דמלפלא ילפינן כל מאי דמרבינן נמי השתא דאכתוב עולה או זבח דהא לא מרבי' במסקנא אלא בא בנדר ונדבה: וק"ל דא"כ כמו כן היה יכול להקשות דלכתוב עולה לבד למעוטי מנחה ולשתוק מאו זבח ומלפלא ילפי' הכל כדפי' וטפי הוה עדיפא ליה לומר הכי לאוקמא עולה למעוטא דמנחה כדאית' בבריית' משישנה הדברים בלא שום טעם, לכנ"ל דלפי מה שפירשתי למעלה בהא דאי לא כתי' אלא עולה למעט מנחה ולפלא לא הוה מרבי' שאר זבחים מלפלא משום הא דלפלא בא לפרש על עולה דלא נרבה כל עולה אף חובה כגון עולת מצורע אע"ג דאכתי' ביה מנחה מ"מ נמעטה מנסכי יין ומרביעית ההין דלא אכתי' בה ולעולם נמעט כל שאר קדשי מעילה ואצטרי' או זבח לרבויינהו הילכך ניחא דפריך דלכתוב זבח ולפלא ולשתוק מעולה ומזבח ילפינן מעוטא דמנחה ומלפלא מרבי' כל בא בנדר ונדבה דאי לא כתיב אלא זבח ה"א זבח דוקא ואצטרי' לפלא לרבות גם עולה ושאר קרבנות הבאין בנדר ונדבה ומרבי' כל מאי דהשתא דליכא למימר השתא כמו שפירשנו גבי עולה דה"א דוקא עולה ולפלא בא למעט עולת חובה דזבח דוקא ולפלא למעוטי זבח דחובה, דז"א דדוקא גבי עולה דאיכא חובה ונדבה נוכל לומר כן אבל גבי זבח אין שום זבח חובה דסתם זבח הוי שלמים ואין זבח שלמים חובה כ"א שלמי חגיגה ואותם אנו מרבים מבמועדיכם כדמסיק לעיל מבריית' ע"כ הואיל ולא מצי אתי למעט חובה דזבח צ"ל דליתיה לרבויי שאר קרבנות הבאים בנדר ונדבה וזבח דאכתיב למעוטי מנחה ולכך פרי' דלא לכתוב עולה ולכתוב זבח ולפלא: עוד נוכל לפרש דפרי' דלשתוק מכולי' קרא דעולה או זבח ולא לכתוב אלא לפלא דילפי' מיניה כל דבר הבא בנדר ונדבה: וא"ת ומעוטא דמנחה מנא ליה דילפינן ממן הבקר או מן הצאן כדאוקימנא לעיל מן הבקר למעוטי עולת העוף דס"ד דהוי בכלל עולה ואפ"ה מעטיה קרא דבקר דמשמע ולא עוף כמו כן ימעט מנחה ופרי' שפיר דאמאי אצטריך עולה למעט מנחה ואצטרי' מן הבקר להוציא עוף מכלל עולה לכתוב מן הבקר לבד וימעט מנחה וימעט עוף ולא יצטרך עולה למעוט ולגופיה נמי לא צריך דמלפלא אתא גם עולה גם זבח ועולה דנקט משום דרישיה דקרא הוא, אי נמי משום דאוקימנא עולה עיקר למעוטי מנחה וזבח להוציא מכלל עולה דלא נימא עולה ותו לא צריך זבח דלא נקיט אלא משום עולה:

ת"ל עולה. נר' לומר דמשמ' הכא דכל היכא דמרבה פרטות דאין למעט הני דאתיין במה הצד הרי מה לפרט ראשון דמפרט ראשון נבעי דלידמי לקצת צדדיו ובא פרט שני למבעי דלידמי יותר בצדדיו כדקאמ' דמעין הפרט דלפלא מרבי' אף דבר שאינו בא בנדר ונדבה ובלבד שלא יביא על חטא כמו בכור פסח ומעשר ואתא פרט שני דעולה למעט אותם ולומר דבעי' דליתיה בנדר ונדבה לפי השתא ולמסקנא כל שאינו מחויב ולמעט מחובה דומה לפרט ראשון: וק"ל דאדרבא משמע בעלמא דפרט שני בא לרבות בדומה לו דברי' המתמעטי' מפרט ראשון כדאמרינן גבי ארבה סלעם חרגול דכל אחד בא לרבות מינים שלא נראה אותם מפרט ראשון בפרק אלו טרפות וכן בפ' בכל מערבין גבי ביין ובשכר: וי"ל דכל חד וחד לפי דוכתיה דהתם ע"כ פרט שני לא אתי למעט מפרט ראשון שהרי מכעין הצד מתרבים דברים שאינן בדומה דפרט ראשון שסלעם יש בו גבחת מה שאין בארבה ושכר נעשה מדברים אחרים חוץ מיין, אבל כאן הדומה לעולה אינו מרבה יותר מפרט דלפלא שהרי עולה דבר הבא בנדר ונדבה הוא ובכלל דלפלא הוא א"כ ודאי למעוטי נכתבה דאל"כ אמאי כתבה בכלל דלפלא אתא ולרבויי כעין הפרט דכל שאינו מחוייב ולמעוטי בכור פסח ומעשר: וא"ת ולכתוב פרט לעולה ולשתוק מלפלא ומפרט דעולה מרבינן דדמי ליה כדמסיקנא כל שאינו מחוייב ועומד: וי"ל דאי לא אכתוב אלא עולה הוה מרבי' חובה דהא איכא עולת חובה, או נימא מה עולה אינה באה על חטא אף כל שאינו בא על חטא ואצטרי' לפלא למעט חובה וכיון דכתי' לפלא אי אפשר דעולה מרבה חובה דא"כ לפלא למאי אתא הילכך ממעטי' כל חובה בבכור פסח ומעשר:

מאי מרבית ביה. פרש"י הא כל הטעונים נסכים כתובי' בפרשה. ר"ל דבשלמא בתחלה דלא ס"ד דאיכא כלל ופרט וכלל לא קשי' לן כמו כן דהואיל דכל המתרבי' כתובי' בפרש' למאי אצטרי' לפלא משום דהיה בא לפרש דאותם זבחים הכתובי' דוקא כשבאים בנדר ונדבה ולא חובה ואצטריכו קראי כדפי' לעיל לפלא לגלות דבעי' נדבה עולה למעוטי מנחה או זבח לרבות שאר זבחים המוצאים ממיעוט דעולה, אך השתא דדיינינן להו בכלל ופרט צ"ל מאי אתא לרבויי כעין הפרט יותר מהנכתב ובשלמא אי לא כתב אלא זבח לבד למעט מנחה והוה שתיק מפרט דעולה הבא לגלות דלא נרבה מפרט דלפלא בכור מכעין הפרט דאין באין על חטא אלא דנרבה מלפלא כל שאינן באין על חטא ניחא דהוה מרבי' מכעין הפרט יותר ממשמעות הפרט דלפלא דאיהו משמע נדר ונדבה לבד ואנן מרבי' גם חובה שאינה באה על חטא אבל השתא פרט שני דעולה לומר דלא נרבה להו א"כ לא מרבי' בכעין הפרט אלא דבר הבא בנדר ונדבה דהיינו הפרט דלפלא עצמו וא"כ לא לכתו' אלא הפרט לבד ומשני דאה"נ דאתו מכעין הפרט דברים שאינן באים בנדר ונדבה כגון ולדות קדשים שאינן נדבה אלא באים מכח נדבה ומרבי' להו מכעין הפרט דשאינו מחוייב, דאי נימא דנרבה בכור פסח ומעשר מכעין הפרט דאינו בא על חטא (ז"א) משום דקשיא לן אמאי יש לנו לרבות כל דדמי לפרט דאינו מחוייב משום דיש לנו לומר דבעי' דומה לפרט בכל צדדיו ואי לא נדרה אלא הנך דאתו משאינו מחוייב יש בו שני צדדין שאינו מחוייב ואינו בא על חטא אבל אי נרבה כל שאינו בא על חטא כבכור וחביריו אע"פי שמחוייב הרי לא דמו לפרט בצד דשאינו מחוייב והרי אין לנו לרבות אלא מאי דדמי טפי לפרט ועוד דאפי' היו הצדדין שקולין יש לנו לתפוס המועטי' דאתו בצד דאינו מחוייב משנתפוס המרובי' דאתו בצד דאינו בא על חטא: וי"ל דלכך ס"ד דנימא כעין הפרט דאינו בא על חטא משום דנראה יותר לומר כן משום דלמאי דאתי בצד שאינו מחויב לא צריך קרא דכלל ופרט וכלל לרבותם דסברא הוא לומר דיתרבו משום דמכח נדר ונדבה קא אתו יש לנו לתת להם דין נדר ונדבה, ומ"מ בתר דאכתוב פרט שני למעט מפרט ראשון יש לנו לומר דכעין הפרט שני הוי כן ולא נאמר כסברא שפי' דלא אצטריך להכי דמסברא אתו כדפירש"י משום דכיון דחזינן דאכתוב כללי ופרטי לא מצינן לאוקמי להו אלא בכה"ג דנימא דפרט שנרצה למעט מפרט ראשון ושיהא כעין פרט שני כל שאינו מחויב גלי לן קרא דאי לא אכתוב לא חזינן ליה מסברא, והשתא אתו קראי לפלא לפרט ראשון ועולה לפרט שני וזבח למעט מנחה או לרבות תודה דלא הוה אתיא מכעין הפרט כדקאמר תלמודא לעיל משום דאתי לחם בהדה, וא"כ קשה אמאי מוקי עולה לפרטא וזבח למעט מנחה לימא איפכא כדמשמע גוף הברייתא, וי"ל משום דראוי לעשות פרט יותר ממה שנכתב מיד אחר הכלל ממה שנכתב לאחריו ועולה נכתב מיד אחר הכלל: וא"ת א"כ דנוקי מה שנכתב ראשון סמוך לכלל לפרטא א"כ הוה לן לאוקמה זבח לפרט שני, וי"ל דלהכי לא מוקמינן ליה לפרט שני משום דא"כ לפלא למאי אתא שהרי למעט מנחה לא מצי אתי דאדרבא מנחה בכלל דלפלא, א"כ מאחר שנכתב לפלא צ"ל דנוקי ליה לפרט ולאוקמי זבח למעוטי מנחה, ועוד דאפי' אי לא כתיב אלא עולה וזבח לא הוה מוקמינן זבח לפרטא אלא למעוטי מנחה משום דטפי אית לן לאוקמי ליה למעוטי מנחה מלאוקמי ליה לפרטא דכל מה דנוכל לומר לאוקמי ליה למיעוטא ולומר דאין בו אלא פרט אחד יש לנו לומר כן מדנוקי ליה לפרט שני למעט הראשון דמאחר דמצינן לאוקמיה למעוטא אמאי נוקי ליה למעט מה שראוי לרבות מפרט ראשון הילכך אצטריך לפלא כדי לעשות פרט שני דע"כ אתי לפרט ולא למעט שאין לנו דבר שנאמר דאתא למעוטי ליה: וא"ת אמאי דריש תלמודא לפלא לפרט ראשון כיון דנכתב שני. וי"ל דמפני שכולל יותר מפרט דעולה שהרי עולה בכלל דלפלא הוא הילכך נאמר דעולה בא למעט מפרט שמרבה יותר ממנו: וזה שפי' הוי לפי מאי דפי' לעיל דאי לא כתיב אלא עולה היינו מרבים מכעין הפרט דידיה כמו מלפלא דשקולין הם לדרוש ראשון ראשון והוצרכנו לטעם שפי' דלהכי דריש לפלא ראשון מפני שכולל יותר מחבירו: אכן נוכל לתרץ דאי לא כתיב אלא עולה הוה מרבי' מיני' כל הבא בנדר ונדבה לבד ולא כל שאינו מחויב משום דהפרט הוי עולה ומרבה דדמי' ליה הילכך אצטריך לפלא דמשמע מיניה בלא כעין הפרט כל מידי דאתי בנדר ונדבה וא"כ לא אתי עולה לרבויי כעין הפרט דידיה בא בנדר ונדבה דממשמעות דלפלא חזי' ליה וכללות דמרבו נמי מלפלא רבוי מכעין הפרט דידיה ע"כ אתא לרבויי טפי מבנדר ונדבה שהרי נדר ונדבה מפרט דלפלא עצמו אתו וא"כ ע"כ צ"ל דלרבות שאינו בא על חטא אתי ואתי פרט דעולה לגרועי לרבוי דכעין הפרט דלפלא ולומ' מכעין פרט דידיה כל שאינו מחויי' וא"ת הא משמ' במסקנא דתלמודא דעולה לפרטא וזבח למעוטי מנחה ובגוף הברייתא איפכא, דנפרש הברייתא דאלו לא נאמר קאמר, ור"ל אלו לא נאמרו הכללות דועשיתם, שהוא כלל ראשון וגם כלל שני דלעשות ריח ניחוח הייתי דורש עולה למעט מנחה ואו זבח לרבות זבח ותודה ולפלא למעט כל שאינו בא בנדר ונדבה, אבל השתא דאכתוב כללי ודרשינן להו בכלל ופרט וכלל מרבי' גם מה שאינו בנדר ונדבה כגון ולדות קדשים מכעין הפרט דלפלא ודעולה כדפי' וזבח ליתי למעוטי מנחה ואו לרבות תודה כדפרי', וכמוהו איתא בריש בב"ק על ושלח זה השן: עוד נוכל לומר דעולה לעולם למעט מנחה אתיא כדאיתא בברייתא ומאי דקאמר תלמודא ת"ל עולה לאו דוקא עולה אלא מקרא דזבח קאמר ומאי דנקט עולה משום דקאי למאי דאקשי' ליה דלכתוב לפלא ולא בעי עולה ומעוט מנחה לייתי מזבח כדפי' לעיל ולהכי שני ליה דאה"נ אי לא דרשינן בכלל ופרט וכלל ולא מרבינן רק משמעות דלפלא דהיינו בא בנדר ונדבה ולא עוד אין הכי נמי דלא צריך לעולה אלא להכי אצטריך עולה משום דדרשינן ליה בכלל ופרט וכלל ומרבינן טפי ממשמעות דלפלא מכעין הפרטות הילכך אצטריך זבח לפרט שני וא"כ לא ילפינן מעוט במנחה אם לא נכתב עולה, ות"ל עולה דקאמר לא דאתיא לפרטא אלא ת"ל עולה למעוטא דלא נפיק מיעוטא דמנחה מזבח דאצטריך לפרטא, ומ"מ דעת ראשון נראה יותר פשוט דת"ל עולה משמע דר"ל דעולה אתיא לפרטא:

או לדרשא, פי' דדרשינן לעיל או לרבות תודה:

סד"א אי אייתי נדר לחודיה. משום דלר' יונתן משמע כל אחד בפני עצמו ומשמע שניהם כאחד וכמו דמשמע כל אחד משמע נמי יחדיו הילכך הכי נמי נימא דמשמע דכל אחד בפני עצמו ליבעי נסכים וכשמביאם יחד ג"כ יפטרו בנסכים דחד הילכך מצטריך או לחלק לחייב על כל אחד, ולעולם לא נאמר שירצה לומר דוקא כל אחד ולא שניהם יחד עד שיכתוב או לחלק וג"כ לא נימא דר"ל דוקא שניהם יחד עד שיכתוב יחדו דמשמע תרווייהו הילכך כשרוצה לחלק ולומר דוקא כל אחד צריך שיכתוב או לחלק וכשירצה לומר שניהם יחד דוקא כתב יחדו:

או במועדיכם למה לי, מאו קא בעי דבמועדיכם אוקימנא ליה בברייתא לרבות חובה דמועדות ואע"ג דמרבינן מכעין פרטי דלעיל גם מה שאינו במשמעות דלפלא מ"מ לא מרבי' אלא דבר שאינו מחויב הילכך אי לאו במועדיכם לא הוה מרבי' חובה דמועדות:

סד"א ה"מ כי מייתי עולה בנדר, הכי דריש להו או קמא דנדר או בנדבה לחלק דלא נימא דלסגי בשאר קרבנות כגון עולה ושלמים חד נדר וחד נדבה בחד נסכים, וקמ"ל דתרי נינהו ובעי תרי נסכים, ואכתי נוכל לומר נדר ונדבה הוו תרי ובתרי מילי קרבנות בעו תרי נסכים אבל שני מיני קרבנות בנדר או בנדבה הוו חד, אי נמי נדר ונדבה בחד מין קרבן ליסגי בחד נסכים, להכי אצטריך או לחלק ומוקמינן או דמועדכם לחלק דהיכא דמייתי עולה ושלמים בנדר או בנדבה לומר דתרי הוו וכן משמע ליה הכי ולא דאתא לחלק במין קרבן אחד ובנדר ונדבה משום דבמועדכם בשני מיני קרבנות איירי כדדרשינן לעיל עולת ראיה ושלמי חגיגה אע"פ שהם חובה מ"מ באים בנדר ונדבה ומינייהו איכא למילף נמי לשני מיני קרבנות דעלמא דנדר או נדבה ובתר הכי מוקי או דוכי תעשה בן בקר עולה או זבח לחלק בין נדר ונדבה כמין קרבן אחד בעולה או שלמים דנהי דחזינן דשני מיני קרבנות חלוקים בין שיביא אחד בנדר וא' בנדבה בין שניהם בנדר או בנדבה מ"מ מין חד קרבן סד"א דלהוי חד אפי' חד מינייהו בנדר וחד בצדבה קמ"ל דקרא דאו דבקר לחלק גם בזה ואכתי לא ידענא לחלק חד מין קרבן בחד ענין בנדר או בנדבה כגון שתי עולות נדר או נדבה קמ"ל לפלא נדר או בנדבה וכל קרא קמא קמא מוקמינן ליה לחלק כמו שנראה יותר לחלק דראוי לחלק יותר שני מיני חתיכות בשני ענינים ואחר כן בענין אחד ואחר כן נראה לחלקם יותר מחד מין בשני ענינים ואחר כן אצטריך חד מין בחד ענין: