רשב״א על מנחות פג.

וחטאת גופיה מנ"ל אמר קרא והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו, וא"ת הא תינח פר של אהרן שאר חטאות מנין וא"ת דהקשו לשאר קרבנות כמו שאר קרבנות דמקשי' ליה השתא בזאת התורה דדריש לכולי האי קרא להיקש ללמוד דינין אלו כאלו משום דז"א נר' דהא לא כתיב פר אהרן בההוא ענינא משום שנכתב באחרי מות והאי קרא דזאת התורה היא בצו ומשמע דזאת התורה קאי לקרבנות שפי' קודם בפרשה ואין שם פר של אהרן א"כ גם שאר חטאות וכ"ש שאר קרבנות לא היה לנו ללמוד מפרו של אהרן דלא כתיב בההוא ענינא: וי"ל דכל חטאות ידעינן מפר משום דאקרי חטאת דיש להם לתת לזה דין זה א"כ הוי כאלו מאי דכתיב בפר כמו בשאר חטאות והדר גמרינן שאר קרבנות מחטאת סתם, אי נמי משום דכתיב זאת התורה ודרשי' תורה אחת לכל החטאות, ואע"ג דמהיקש זה באנו ללמוד גם שאר קרבנות מחטאת שהרי זהו הפ' דזאת תורה שאנו דורשים עתה וא"כ יקשה מנין הוא פשוט לו בחטאת יותר משאר קרבנות מאחר דמהיקש דפר של אהרן באנו ללמוד לכולם, משום דז"א קושיא חדא דפשוט הוא לדרוש היקש דגבי חטאות עצמן לכולן לומר תורה אחת לכל החטאות משאר קרבנות לחטאת, ועוד כדפי' דאי לאו דילפי' חטאת סתם מפר אהרן תחלה לא הוה מצי יליף שאר קרבנות מפר משום דלא אכתוב בההוא ענינא כדפי' לעיל ולכך אצטריך למילף חטאת סתם מפר אהרן תחלה בהיקש דזאת התורה ואח"כ גמרי שאר קרבנות מחטאת סתם משום דאתקשו לחטאת סתם בקרא דזאת התורה. ומ"מ לא חשי' היקש מן ההיקש כיון דכולי היקשי מהך קרא נפקי כנ"ל:

כדי נסבה, פי' לדרוש שאר הקרבנות בהיקש מחטאת דהא בדידהו נמי ימין וכמשפט [ובחולין ד' כ"ב] קאמר ואידך בעיא אצבע ולא קאמר כדי נסבה כדפי' התם: