רשב״א על מנחות ד.

אלא מעתה אשם. פי' באשם כתי' והוא לא ידע ואשם ונשא עונו, ל"ה: וקשיא דמאי פריך והלא גלי קרא אותה למדרש אותה לשם כשרה שלא לשמה פסול הא שאר קדשי' בין לשמן בין שלא לשמן כשרין ומהאי קרא מפיק הכשר' דאשם שלא לשמה בריש זבחים ודלא פסלי' ליה מהקיש' דחטאת דאיתקש ליה בזאת תורת: וי"ל דפריך הכי דאי מאותה ממעטינן לאשם א"כ מנחה נמי לימעוט וכי תימא דאותה לא אתא למעט רק זבחים ולא מנחה, הא ליתא מנא ידעינן דבמנחה בעינן לשמה הא לא ידעינן הכי אלא מהקש דזאת תורת א"כ כיון דאתקש בזאת תורת בשאר קדשים גם אותה ימעט לה בשאר קדשים דנפקי מזאת תורת בהקש אלא אשם מאי אמרת דאותה לא ימעט מרבוי דג"ש דעון עון דנהי דאותה מפיק אשם מהקש דחטאת היינו משום דלא מפיק ליה מהקש לגמרי אלא דגלי דלא אתקש בהקש דזאת תורת לחטאת כי אם לשלמים ואיכא לאוקמי ההיקש בשלמים אבל אם לא כתב בקרא דזאת תורת כי אם חטאת ע"כ אותה לא הוה מפיק ליה מהקש ולכך כמו כן אמרת במנחה ג"ש דכיון דאשכחן ג"כ ג"ש דעון עון מחטאת אותה לא מפיק לה מג"ש ולכך באת לפסול מנחה מכח ג"ש א"כ כמו כן נמי גבי אשם טמא, דנהי דמפיק ליה אותה מהקיש' דחטאת ואוקמא להקש דשלמים ליפוק ליה מג"ש דעון עון, ומשני ליה דאין הכי נמי דג"ש דמנחה הויא ג"ש גמורה דעון עון אבל דאשם דהוי עונו אינה ג"ש ופריך מאי נפקא מינה ושב הכהן וכו', והכא לא שייך לשנויי מדדמי ילפינן כמו בפרק המפלת משום דהכא לא מכחשי ותרווייהו דרשינן ההיא דמנחה וההיא דאשם: אלא כי גמירי גזירה שוה למותרה נדבה וכי תימא אין ג"ש למחצה הא גלי רחמנא אותה ר"ל דכי היכי דאמרי' דאותה מפיק ליה בה מהקש דחטאת הואיל דנוכל לקיים ההקש לומר דאתקש' לשלמים כמו כן ליפוק אותה מג"ש דלא תפסל שלא לשמה ולאוקמיה הג"ש למותרה נדבה הילכך לא פסלי' מנחה שלא לשמה כמו דלא פסלי' אשם מכח ג"ש דעון עון דאיכא לאוקמיה הג"ש למותרה נדבה ומאי דמפסלא שלא לשמה הוי מטעמא דמסיק משום דנמצא בה היא הילכך דמנחה לא מפסלא מג"ש דעון עון תו ליכא למפרך אשם נמי ליפסל מג"ש דעון עון. וא"ת תינח גבי מנחה דנימא דלא גמרי' למפסלא משום דאיכא לאוקמה הג"ש דעון עון למותרה נדבה כדאסיקנא אבל באשם ליכא לאוקמא לומר דמותרו נדבה דהא לא צריכא ג"ש להכי משום דבקרא דיהוידע כתיב כסף אשם לומר דמותרו נדבה: וי"ל דכיון דאמר כי גמירי ג"ש למותרה נדבה הוא דגמירי נימא דדוקא לגבי מנחה גמירי ג"ש דעון עון ולא לגבי אשם דדוקא מעיקרא דהוה מפיק פסול שלא לשמה דמנחה מג"ש דעון עון הוה פריך שפיר דכיון דג"ש גמירי לה לגבי פסול שלא לשמה דגם גבי אשם דשייך לעשותה לגבי פסול שלא לשמה דג"כ נעשה אבל השתא דאמרי' דדוקא לגבי מותרה נדבה דבהדיא כתי' ביה הוא דאתא א"כ צ"ל דדוקא לגבי מנחה גמירי להו לא לגבי אשם:

פסולה פי' מלהקטיר ושיריה אינן נאכלין, הואיל ובאת להתיר פי' להתיר החדש. אשם נזיר פי' נזיר טמא שבא להכשירו למנות נזירות טהרה כדכתי' והימים הראשונים יפלו. אשם מצורע בא להכשירו לבא במחנה. באה בגלל הזבח, פי' שבאה עם הכבש כדכתיב ועשיתם ביום הניפכם את העומר, אשם גזילות ואשם מעילות לכפרה אתו וכשרין שלא לשמן לא פסיקא ליה וכו', הני נמי באו לכפרה ולא כפרו: וקשיא לי דא"כ לפי קושיא זו יפסלו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן דהא מסקי' התם בריש זבחים דכשנעשו שלא לשמן דלא כפרו על מה שבאו, ושמא י"ל דלא פריך אלא דוקא מאשם דבא לכפר כפרה גמורה אבל שאר קרבנות באו לכפר ולא כפרו על מה שבאו דנקט ר"ל כפרה דשייכא בהו בעולה אחייבי עולה ושלמים לארצויי עליה וכיון דלאו לכפרה דבמזיד דחייב מיתה אלא על שוגג לא שייך למפרך בהו דלפסלו משום דבאין לכפר ולא כפרו כ"א באשם מעילות וגזילות דאתו לכפר אשגגת מעילה דבמיתה ואשבועת שקר דגזלות דהיינו כפרה של שגגת עון גמור ודמי לחטאת: אי נמי הכא פריך הכי באו לכפר ולא כפרו וכיון דקי"ל דאפ"ה כשרין כמו כן בהני אעפ"י שבאו להכשיר ולא הכשירו יהו כשרין: