רשב״א על מנחות מג.

מן ההדיוט פסולה, דשמא הוא צבעה ושלא לשמה נעשית, ל"ה. וקשיא למה צריך לטעם זה אלא משום דשמא קלא אילן הוא, וי"ל דר"ל אע"פי דבדקה ונמצאת תכלת אפ"ה פסולה משום דלא נעשית לשמה: ומשני כי משני מכסות לילה לכסות יום, פי' דשתי טליתות מצוייצות היו לו א' ליום וא' בלילה, ל"ה. וצריך לומר דאותה שלובשה היה מתעטף בה כל הלילה שהרי אם היה מניחה כשהלך לישן כשהיה מתעטפה קודם היום היה לו לברך עליה כיון דלילה זמן ציצית: או שמא נוכל לומר דר"ל דלא היה מתעטף בכסות לילה כשקם ממטתו בלילה עד היום שהיה מתעטף בכסות יום ומברך עליו והיינו מאי דקאמר מכסות יום לכסות לילה דצ"ל דהיה ממתין מלברך עד (קודם) היום עד שישנה כסות לילה לכסות יום, או שמא נוכל לפרש דר"ל דגם בלילה היה מברך על כסות לילה כשקם באשמורת קודם היום אלא דקאמר דכשהיה פושטה בבקר ומתעטף בטלית של יום שהיה מברך על של היום, והיינו מאי דקאמר כי משני מכסות לילה לכסות יום דר"ל דאע"פי שברך בלילה כשקם באשמורת קודם היום על של לילה אפ"ה כי הוה שני מכסות לילה לכסות יום היה מברך על אותו של יום:

ורבנן האי אשר תכסה מאי עביד, פי' רבנן דאית להו דלילה זמן ציצית ודהויא מצות עשה שלא הזמן גרמא דנשים חייבות אשר תכסה מאי עביד ליה, ל"ה. ר"ל דכיון דלא דרשי ליה פרט לכסות לילה א"כ לא אצטריך אשר תכסה בה לרבות כסות סומא דדוקא לר"ש דמפטר כסות לילה מוראיתם אותו אצטריך אשר תכסה בה לרבות כסות סומא דלא נמעטה מוראיתם כמו כסות לילה אלא נרבהו מפני שישנו בראיה אצל אחרים אבל לרבנן דלא ממעטי מוראיתם כסות לילה כ"ש דלא אצטריך רבוי לרבות כסות סומא שהרי מדכסות לילה שאינו בראייה אצל אחרים מחייבי ליה כ"ש כסות סומא שישנו בראיה אצל אחרים וא"כ אשר תכסה דמוקי לה ר"ש לרבות כסות סומא מאי עבדי ליה רבנן כיון דלא אצטריך להו להכי: