רשב״א על מנחות ב

מכדי מחשבה דפסל רחמנא במנחה הקישא הוא, דאקיש רחמנא מנחות לזבחים בקרא קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם מה זבחים פסלה להו מחשבה כדכתיב המקריב אותו לא יחשב לו אף מנחה נמי מה לי שינוי קדש מ"ל שינוי בעלים, ומשני סברא היא מחשבה דלא מנכרא, ל"ה: וקשיא דמאי פריך ליה והלא טעמא דר' שמעון משום דמעשיה מוכיחין עליה כדשני ליה ואי הוה פריך דכיון דמכח היקישא יליף ר"ש פסול מנחות דאין היקש למחצה ואין לחלק בין שינוי קדש לבעלים דיש לפסול בשניהם כמו באשם וחטאת ולא תועיל להכשיר טעמא דמעשיה מוכיחין עליה, א"כ מאי שני ליה סברא היא מחשבה דלא מינכרא הרי זה קשיא ותירוץ כמו הן ולאו, ועוד דנותר סברת המקשה בלא טעם: וי"ל דלעולם הכי הוה פריך כדפי' דמכח הקישא נפסול בכל מילי כמו בזבחים, ואע"ג דסברא היא דמעשיה מוכיחין עליה מ"מ מכח היקש נפסול ליה כמו בזבחים, ושני לי' דסבר' הוא דאמר כן ר"ש גם בזבחים דלא מפסלי אם יהיה בהם מחשבה דמינכרא. וא"כ אע"ג דנקישם לחטאת ואשם אין להחמיר בהם יותר מדין זבחים, ונהי דבזבחים ליכא מחשבה דמינכרא כדקאמר שאין המנחות דומות מ"מ לא מהני הקישא ליפסול דבר שאינו ראוי לפוסלו גם בזבחים אם ימצא בו כגון בעופות, ומה שפסל שינוי קדש בבהמות לפי שלא נמצא שם מחשבה דמינכרא ולכך פריך בתר הכי מעופות ומכל הנך דסוגיין, כיון דאמר דגם בזבחים לא פסל מסברא: עוד יש לתרץ קושיא זו ולתרץ הקושיא האחרת דקשה אמאי אצטריך לר' שמעון היקיש' דבחטאת לייתי מהיקיש' דזאת התורה לעולה ולמנחה. דאין לומר דלהכי אצטריך הקישא דכחטאת כאשם כדי לחלק בין מנחת נדבה למנחת חוטא לומר דזו בחטאת וזו באשם משום דז"א שהרי מהיקש דכחטאת כאשם לא הוה ילפינן דמנחת נדבה כשרה ולא עלתה מאשם דאשם הוי דבר הלמד בהקישא משלמים ואין חוזר ומלמד בהיקש. אלא קרא דכחטאת כאשם אינו אלא גלוי מלתא בעלמא לומר דמאי דאתקיש מנחה בקרא דזאת תורת לשלמים לאו כל מנחה קאמר כי אם מנחת נדבה לבד אבל מנחת חוטא דכיון דבאה על חטא מסתברא לאקושי לחטאת דכתי' גם חטאת בקרא דזאת התורה וכן פי' בזבחים בפ"ק. א"כ גם בקרא דזאת תורת בלא קרא דכחטאת כאשם הוה מצי למימר פסולא במנחת חוטא לר' שמעון ול"ל קרא דכחטאת כאשם. אלא דלכך לא אייתי הקישא דזאת תורת משום דהא לא אתקש' מנחה לשלמים וחטאת לגבי פסול דשלא לשמה משום דה"א דכיון דאין סברא לפסול בשינוי קדש דמחשבה דמינכר' אין לנו לומר דאתקשא בקרא דזאת לגבי פסול דשלא לשמה בשנוי בעלים, ומאחר דאין לפסול בה שינוי קדש אין לפסול בה שינוי בעלים דדין א' להם לעולם ולכך לא קאמר הקישא דזאת תורת לגבי פסול דשלא לשמה משום דאיכא לאוקמי הקישא דזאת תורת לגבי מילי אחריני ולכך אצטריך ליה לר"ש הקישא דכחטאת כאשם דפירש בה בהדיא דאיתקש לחטאת ואשם לגבי פסול דשלא לשמה שבו חלוקים חטאת ואשם ולכך אי שני רבה דלא פסיל כי אם בשינוי בעלים פריך ליה אביי דמכדי הקישא היא ושאין לחלק בין שינוי קדש לשינוי בעלים שהרי כיון דס"ד דפי' דאין המנחות דומות לזבחים ר"ל דלכך לא אתקיש בהיקש דזאת תורת לפי שאין לחלק בין קדש לזבחים ואשכחן דאיתקש בקרא דכחטאת כאשם ג"כ אין לנו לחלק בין שינוי קדש לשינוי בעלים ודלא יועיל טעם דמעשיה מוכיחין עליה לאפוקה מהיקש דמצינו דאיתקש בהדיא א"כ לכ"ע אקשינהו ואין לחלק בין שינוי קדש לבעלים, ושני ליה סברא הוא ר"ל דלא קאמר ר' שמעון דטעם זה דמעשיה מוכיחין עליה אפקיה מהקישא דזאת תורת ולמידק דלא איתקשא לזבחים כדס"ד אלא סברא הוא דקאמר הכי דסברא הוא לומר דמאי דאיתקש הוי דוקא לגבי לפסול מחשבה דלא מנכרא אבל מינכר' לאו סברא היא לפסלה הלכך יש לנו לחלק בין קדש לבעלים: