רשב״א על מנחות טו

שזרע כרמו סמדר. פי' כבר חנטו הענבים. האוסר אינו נאסר, הגפנים האוסרים את הזרעים. הבא לאסור, פי' הזרעים. קנבוס ולוף אסרה תורה, פי' מיני קטניות אסרה תורה בכרם כדכתיב כרמך כלאים זרע הדומה לכרם ובהנך תולין אשכלות כעין ענבים. דלא עביד איסורא, פי' בעל הכרם לא עביד איסורא, ל"ה. ר"ל דלא קנסו כי אם בעל הזריעה דעבר אחיסורא דרבנן ולא בעל הגפנים דלא עבד מידי דאיסורא דלקנסו ליה רבנן. ור"ל דלא שייך לעשות זה הק"ו במילתא דכה"ג לומר אם לא נאסרו הגפנים שלא יאסרו הזרעים לפי דאין טעם האיסור בזרעים מכח איסור הגפנים שלא נאסרו שאין כאן אלא קנס שרצו חכמים לקנוס לבעל הזרעים שעשה איסור בזרעים ועבר אאיסורא דרבנן אבל בעל הגפנים אין לקנסו אע"פי שהם גורמים האיסור ולא הוי בדמיון ק"ו דהכא דהמפגל ובא לפגל דאיסור המפגל מחמת כח איסור פגולו הוא ולא דמי לקנס הילכך יש לעשות בו ק"ו ולומר דאם המפגל אינו מתפגל בכ"ש דהבא לפגל דלא יתפגל: