רשב״א על קידושין נב.

אמר רב שמע מינה ממתניתין ארבע. ובירושלמי (ה"ו) שמע מינה חמש, הני ארבע דהכא ועוד אחרת, שחמש נשים מתקדשות כאחת, ורב דלא מני לה, דלמא משום דפשיטא ליה ולא אצטריכא ליה למילפא ממתניתין.

אמר ליה מי אמר רב הכי והוא לא אמר והא אמר ר' יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים כו'. ואם תאמר דלמא ר' יוחנן אמאי דאמר רב אפילו בגזל דידה אינה מקודשת קא מתמה, דסבירא ליה לר' יוחנן אמאי דאמר רב אפילו בגזל דידה אינה מקודשת קא מתמה, דסבירא ליה לר' יוחנן דבגזל דידה אפילו לא שדיך מקודשת דגמרה ומקניא ליה כדי שתתקדש לו, ויש לומר דסבירא ליה לתלמודא דכיון דבגזל דעלמא אינה מקודשת, כל שכן בגזל דידה, דמציא אמרה אין שקלי ודידי שקלי, והא דנקט רב אפילו בגזל דידה משום דבשדיך הוה מקודשת בגזל דידה, מה שאין כן בגזל דעלמא.

ה"ק ואמר רב כוותי. תימה וכי מה חדוש יש שאין הגזלן יכול להקדיש, והלא עיקר חדושו דר' יוחנן אינו אלא שאין הנגזל יכול להקדיש, אבל בגזלן פשיטא, ומתניתא הכי בהגוזל בתרא (קיז, א) אם נתיאשו הבעלים יכול להקדיש, ואם כן כי אמר רב שאין הגזלן יכול לקדשה בגזילה שבידו, מאי אמר כותיה איכא, ותירצו בתוספות דמשום חומר דעריות היה ראוי להחמיר ולומר דקדשה בגזל מקודשת דעשאוהו כשלו לקדושין, ועלה קאמר ר' יוחנן ומי אמר רב כותיה דאפילו לחומרין לא עבדינן ליה כשלו, ואפילו מדרבנן, דאנא נמי הכי אמרי דשניהם אינן יכולין להקדיש ולא חל עליה הקדש כלל ואפילו מדרבנן.