רשב״א על כתובות עה:

אתאן לרבן גמליאל. דמתניתין בריא ושמא הוא, דהיא ואביה טוענין בריא, ובעל אינו יכול לטעון אלא שמא.

אמר ר' אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו. ורישא דקתני עודה בבית אביה לאו דוקא דהוא הדין נכנסה לרשות הבעל. ונכנסה לרשות הבעל דקתני סיפא לאו דוקא, והוא הדין לעודה בבית אביה, אבל הכא דליכא חזקה דממונא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא, וראוה מדברת וראוה מעוברת (לעיל כתובות יג, א) דליכא חזקה דממונא ואפילו הכי אמר ר' יהושע לא מפיה אנו חיין, התם [אמר ר' יהושע] מעלת יוחסין היא.

אמר רבא כהה טהור. ואם תאמר, והא לא משום חזקה דגופא הוא אלא משום דגמיר לה מדכתיב (ויקרא יג, נט) לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה, כדאיתא בשלהי מסכת נזיר (סה, ב). יש לומר דהתם אסמכתא בעלמא היא, דאי לא דסבירא ליה דאזלינן בתר חזקה דגופא לא דרשינן הכי מלטהרו או לטמאו, דבחד מינייהו איצטריך למיפרש קרא. הראב"ד ז"ל.

רבה אמר כולה רבן גמליאל היא, ומתניתין דוקא קתני

ורישא כאן נמצאו וכאן היו, וסיפא כאן נמצאו וכאן היו. וכדאמרינן לגבי טומאה בריש פרק קמא דנדה (ד, א) אין מחזיקין טומאה ממקום למקום שכל הטומאות כשעת מציאתן וכמקום מציאתן.וההיא (לעיל כתובות יב, ב) דהנושא את האשה ולא מצא לה בתולים, היינו טעמא נמי דהימנה רבן גמליאל משום דנכנסה ברשות הבעל, כדקתני הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים.