רשב״א על חולין קמ.

מדתניא דבי רבי ישמעאל נפקא דתנא דבי רבי ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפנים וכו'. ואוקמא רב נחמן למעוטי ציפורי עיר הנידחת.

ורבי אבא לשלא יזוגנה. ואיכא למידק אכתי חיו' לחיין ראשי איברין שלהן למה לי, מדתנא דבי רבי ישמעאל נמי נפקא דהא מחוסר אבר פסול למזבח. תירצו בתוספות דרב נחמן ורבי אבא ורב פפא לא פליגי אהדדי, אלא לרב נחמן חיות למעוטי שלא יזוגנה וטהורות למעוטי צפורי עיר הנידחת וטהורות שלא יזוגנה, וכן לרב פפא חד למעוטי היא וחד למעוטי אידך, אלא דאכתי איכא למידק צפורי עיר הנידחת גופייהו מדתנא דבי רבי ישמעאל נפקי, דהא משמע דאסורין לגבוה מיבעיא. ועוד כיון דאסורין בהנאה לא קרינא בהו ממשקה ישראל. ותירצו בתוספות דשמא לא ממעטינן ממשקה ישראל אלא כעין ערלה וכלאי הכרם שלא היתה להם שעת הכושר, ואמרו שכן מוכיח בפרק קמא דמנחות (ו, א) אבל צפורי עיר הנידחת שהיתה להם שעת הכושר לא ואי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו. ומתוך כך אמרו שגם צפורין שהחליפן בע"ז כשירין לכפרה, דאי לא היכי מוקי לה רב פפא בהכין, תיפוק מדתני דבי רבי ישמעאל ואמרו דמשום כך נקט לה רב פפא צפורין שהחליפן בע"ז ולא נקט צפורין הנעבדין דמשום הנך אסורין הן ואינן ראויין לכפרה.