רשב״א על חולין קל:

הזרוע והלחיים גואי קא מעייל חולין לעזרה, מכאן משמע דחולין לעזרה דאורייתא דאי לא מאי קושיא דלמא חולין חייבין בחזה ושוק מדאורייתא ומניף להו בעזרה מדאורייתא, וה"נ משמע בב"ב (פ"א ב') דפרכינן התם ודילמא לאו ביכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה, וכן נמי במנחות (פ' ב') גבי תודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן חברתה אין לה תקנה דאיתמר התם אמרו למדין לפני רבי ולייתי לחם ולומר אי הנך תודה היא הא לחמה ואי לא ליפוק לחולין אמר להו וכי מכניסין חולין לעזרה, ואי מדרבנן היאך אמר אין לה תקנה, ואיכא למידק דהא בזבחים (צ' ב') משמע דאינו דאורייתא דתנן התם ובכולן הכהנים רשאין לשנות באכילתן לאכלן צלויין שלוקין ומבושלין ולתת לתוכן תבלין של חולין ואי דאורייתא היאך מביאין שם תבלין של חולין, וי"ל שלא אסרו אלא בשהביאן לעשות בהן כעין הקרבה כי הכא דמניף להו וא"נ כההיא דבכורים דמניף להו נמי, ותדע לך דהא נכנסין שם בבגדי חול, והלל שהיה מביא כשבתו לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושוחטה, והרמב"ם ז"ל שכתב בהלכות שחיטה [פ'] שני דאסור להכניס שם אפילו לחם ופירות לא נראו דבריו אא"כ דעתו לומר לחם כלחמי תודה או פירות כפירות בכורים. מנין שאין נותנין מתנות לכהן עם הארץ. איכא למידק דהא תנן במסכת חלה בפרק בתרא (מ"ט) ואלו ניתנין לכל כהן החרמין והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקדשי המקדש והבכורים רבי יהודה אוסר בבכורים, אלמא המתנות ניתנין לכל כהן ואפילו לעם הארץ. וכפי' רש"י ז"ל ריש פרק כל הבשר (חולין קד, ב) וכ"מ בירושלמי (פ"ד, ה"ז) וניתנת לכל כהן שירצה בין לכהן חבר בין לכהן ע"ה, ואע"פ שאמרוה בירושלמי גבי חלת נכרי בארץ (ובחלת) [ותרומת] נכרי בחוצה לארץ, מכל מקום ש"מ דכל כהן שירצה היינו בין לחבר בין לכהן ע"ה, וכן אמרו בירושלמי (שם) רבי יהודה אוסר בבכורים רבי יודה כדעתיה דאמר אין נותנין אותן אלא לחבר עיר בטובה, ותירצו בתוספות דהכא מיירי בשיש כהן חבר וע"ה ואז אסור ליתן לע"ה, וההיא דמסכת חלה בשאין שם כהן חבר דמוטב שיתנם לכהן ע"ה משלא יתנם לשום כהן, א"נ י"ל דקמ"ל דבזמן שאין שם כהן חבר א"צ לעכבן עד שימצא כהן חבר או ישכור וישלח למקום אחר.

לא צריכא דאתי לידיה. ואקשינן אי דאתי לידיה מאי למימרא, ה"ה דהוה מצי לאקשויי א"ה אפילו חזה ושוק נמי, אלא דעדיפא ליה לאקשויי (בחזה ושוק) [במתנות] גופייהו דמיירי בהו. ופרקינן דאתי לידיה בטבלייהו וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין, איכא למידק א"ה אפילו חזה ושוק נמי, וי"ל דשאני חזה ושוק דכהנים משולחן גבוה קא זכו ולאחר הקרבה והפרשה, אבל מתנות ממון כהן הן.

הא עשיר משלם אמר רב חסדא מדת חסידות שאנו כאן. וא"ת והא משלם קאמר וכדאקשינן לעיל, י"ל דרבנן לאו משלם קאמרי אלא דמכלל דבריהם אנו אומרים הא עשיר אינו פטור אלא משלם.

ומשום מדת חסידות. ורבנן בתרתי פליגי אדר' אליעזר דבעני באותה שעה פטרי לגמרי ואפילו מדת חסידות אין בו ובעשיר אף ע"פ שעשה שלא כהוגן אין משלם בדיינין אלא נותן משום מדת חסידות.

אין לך בהם אלא משעת הרמה ואילך. איכא למידק אדרבה את אשר ירימו בעתידין לתרום הכתוב מדבר, ומינה גמרינן בסנהדרין (פג, א) דהאוכל טבל במיתה דבעתידין לתרום הכתוב מדבר ותירצו בתוספות דודאי מדכתיב אשר ירימו ולא כתיב אשר הרימו שמעינן דטבל במיתה דבעתידין לתרום הכתוב מדבר, ומיהו מדסמך אשר ירימו לה' אשמעינן דאין לגבוה, אלא משעת הרמה ואילך, וא"נ מדסמך ההוא קרא דאשר ירימו לההוא קרא דכתיב (ויקרא כב, יד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה דההוא בתרומה מיירי דאי בטבל אינו משלם חומש. ואין זה מחוור דאם איתא ה"ל לאסוקי וסמיך ליה ואיש אשר יאכל קדש בשגגה.