רשב״א על חולין קכט.
Rashba on Chullin 129a · רשב״א על חולין · free full Hebrew text
Open in the reader →אמאי טומאת בית הסתרים היא. הכא לא מצי למימר בשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהם, א"כ אוכלין כמאן דמפרשי דמו דמיירי כגון שלא נשאר בו יותר בשר ואין עליו שום דין אבר מן החי כך פי' בתוס'. הא דאקשי ליה רבה (ב"ב) [בר רב] חנן לרבא ל"ל הכשר הרי מטמאה טומאה חמורה אגב אביו איכא למידק אמאי אקשי ליה, ל"ל לאוקמה כר"מ דאמר טומאת בית הסתרים אפי' לרבנן נמי מטמא דכל שסופו לטמא טומאה חמורה א"ל לא הכשר שרץ ולא הכשר מים וכדאיתא בנדה (נא, א) ולא עוד אלא דפשיטא להו התם טפי דא"צ הכשר שרץ מדא"צ הכשר מים דאמרינן התם גבי נבילות עוף טהור נמי דהכשר שרץ לא בעי הכשר ודם מי לא בעי, אלמא פשיטא להו דכל שסופו לטמא טומאה חמורה הכשר שרץ לא בעי הכשר ודם מי לא בעי', אלמא פשיטא להו דכל שסופו לטמא טומאה חמורה הכשר שרץ לא בעי טפי מהכשר מים הכא אמרינן איפכא, ובמסקנא דהתם בין הכשר שרץ ובין הכשר מים לא בעי. יש מתרצים דהתם הוא דוקא בשסופו לטמא טומאה חמורה מחמת עצמו, אבל אגב אביו כי הכא צריך הוא למגע טומאת אביו.