רשב״א על בבא בתרא קנז.

תרגמה במצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם. מהכא משמע דלא אמרו מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם אלא מנכסי האב, כגון אלו שקנה והוריש למאן דאמר לא משתעבד, ואי נמי במטלטלי דשבק האב, אבל מנכסי דידהו לא, דאילו אפילו מנכסי דידהו, אפילו כי מת הבן הראשון נמי, ומאי שנא מת הבן הראשון ומאי שנא מת האב ראשון, כאן וכאן משום מצוה איכא. וקטינא דאביי (כתובות צא, ב) לא משמע הכין, אלא אפילו מנכסי דידהו. והכא נמי משמע דמצוה וכופין, ובההיא דקטינא משמע רוצה בלא כפייה, ואם כן קשייאן הדדי ומסתברא לי דכל מנכסי דידהו מצוה משום כבוד אביהן ובלא כפייה, והיינו קטינא דאביי, ומנכסי דאב מצוה ובכפיה, והיינו דשמעתין, והדברים עתיקים וכבר כתבתים בארוכה בסוף מסכת כתובות בסייעתא דשמיא.