רשב״א על בבא בתרא קנב:

כתב וזכה לזה. פירש ר"ש ז"ל, שמסר שטר המתנה. ואיכא דקשיא ליה דאי הכי רישא בשלא מסר ליה, ואם כן היכי קני, דהא תנן (לעיל בבא בתרא קלה, ב) נמצאת דייתיקי חגורה לו על ירכו הרי זו אינה כלום. וכתוב בנמקי הרמב"ן ז"ל דלאו קושיא היא, דהכא במאי עסקינן דאמר ליה באפי סהדי קני כל נכסי שאני מזכה לך בשטר המתנה, ואלו מתנת שכיב מרע הות לא הוה ליה למימסר ליה שטרא. והגאונים ז"ל פרשו בדאמר ליה לך חזק בנכסים וקני. והא דאמר שמואל שניקנה ולא אמר לא ידענא מאי אידון בה, משום דזיכוי ודאי יפוי כחו דמי. וסלקא שמעתתא דאין לאחר קנין וזכו כלום, וכתב רב יהוסף הלוי ז"ל שהוא הדין במתנת שכיב מרע ככל, אבל מצוה מחמת מיתה לעולם חוזר ואפילו לאחר קנין וזיכוי. ואין נראה כן מדברי ר"ח ז"ל וכן מדברי הרב אב בית דין ז"ל.

והא איפליגו בה חדא זמנא. איכא למידק, אדרבה בההיא דכתיב בה קנין קאמר שמואל לא קנה והכא אמר קנה. ובתוספות דוחקין דאדרב בלחוד קא מקשה. ואכתי לא ניחא, דהא עבד צריכותא נמי בדשמואל דאי אתמר בהא אבל בהא אימא מודה ליה לרב צריכא. והם דוחקים גם בזו דעיקר צריכותא דקאמר הכא אינה אלא משום דרב אלא אגב דאמר צריכא לרב אמר נמי לשמואל, אבל קושטא דמלתא לשמואל הפוכין הן בדיניהן. ועדיין צריכא עיון.