רש"ש על זבחים צג:

גמרא מאי לאו ה"ק כו' משגמר להזות א"ט כבוס. לכאורה הא עדיין איכא נתינה על הקרנות דמזבח הקטורת. ונ"ל דגם הניתן שם נכלל בשם הזאה בדרך השאלה. וכן מצינו במשנה דמגילה ספ"ב דכוללה בהזאות ג"כ זריקות ומתנות ע"ש בפרש"י ד"ה הזיה. וכן בקדושין (לו) ע"ש בתד"ה הקבלות. או י"ל דכאן מיירי בפר ושעיר דיוה"כ דאית בהו ז' הזיות ע"ג המזבח אחר מתן הקרנות:

ד"ה זה חומר. אכיבוס קאי. אבל הרמב"ם מפרש דקאי נמי אשבירת כ"ח. ולומר דבשאר קדשים אף כ"ח סגי במריקה ושטיפה. וכ"כ בחבורו בפ"ח מהל' מעה"ק הי"ד. ולכאורה קשה מהא דאמרי' בפסחים (למ"ד ב ושם) התורה העידה על כ"ח שא"י מידי דופיו לעולם. והרי מהני בהו מו"ש בשאר קדשים. וי"ל דקדשים שאני מפני דהתירא בלעו כדמשני ר"א בשלהי מס' ע"ז לענין שפוד ואסכלא. ומ"מ ילפינן לענין איסורא מהא דאף בחטאת בכלי נחושת התירה התורה ע"י מו"ש ובכ"ח הצריכה שבירה עי' תוס' פסחים שם ד"ה התורה. והא דאמרינן שם לענין חמץ התורה העידה כו' אע"ג דהתירא הוא דבלע. וכ"מ שם ג"כ לענין בשר בחלב דלא מהני להו אלא הסקה. איכא למימר כמש"כ הר"ן שם בשם הרמב"ן דחמץ כיון דשמו עליו לא מיקרי התירא ע"ש. וכן בבו"ח א"ל האי טעמא. וזה דלא כהה"מ בפ"ה מהל' חמץ הכ"ג בדעת הרמב"ם דחמץ מיקרי התירא בלע ע"ש:

גמרא (בסה"ע) ר' אלעזר אומר בגד כו'. כצ"ל בל"י כבמתניתין וכצ"ל בפרש"י:

תד"ה מנין. אבל אם קצעה או לא חשב כו'. כצ"ל:

בא"ד (בדף השני) וי"ל דאע"ג דמקבל טומאה במחשבה כיון דלא מיחדו לישיבה כו'. כן העתיקם המ"א בסי' ש"ח ס"ק כ"ד: