רש"ש על זבחים פד.

גמרא נסכים הבאים בפ"ע לד"כ ירדו. ע"כ ס"ל לר"ל דהמתנדב יין מנסכו לספלים ודלא כשמואל לקמן (צא:) דמזלפו ע"ג האשים דלדידיה לר' יהושע ל"י. ולפ"ז קשה לקמן דפריך פשיטא אמאי לא משני דאתי לאפוקי משמואל. וע"כ צ"ל דס"ל לתלמודא דזה לא איצטרך לאשמעינן כיון דסתם מתניתין במנחות (עד:) דלא כוותיה. ומזה נסתייע פסק הרמב"ם פט"ז מהל' מעה"ק הל' י"ד דלא כשמואל והכ"מ נדחק שם בזה:

שם נסכים הבאים עם הזבח אצ"ל כו'. ק"ל מדוע ל"ק מנחה הבאה עם הזבח דקדים:

במשנה הרובע כו'. התוי"ט דקדק מדוע לא תני הנוגח כמו בר"פ דלעיל. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דלר' יהודה דפוטר שור ההקדש מן המיתה בב"ק (מד ב) ה"ה דמותר להקרבה. ול"ד לעפ"י עד אחד או עפ"י הבעלים דהתם שור בר מיתה הוא אלא שמחוסר עדים. והכא כולהו איירי כשאירעו פסולייהו לאחר שהוקדשו כמש"כ התוס' לקמן (ע"ב) בד"ה ומוציא. ועמש"כ בר"פ דלעיל בס"ד:

תד"ה זאת. אבל העולה קמא אתא לעולה ראשונה כו'. וכ"כ בנדה (מ). וצ"ע דהתם מהעולה דוערך דבסוף הפרשה קדריש. ואם ר"ל דכמו דדריש התם עולה ראשונה ה"נ נדרוש הכא ל"י לאיזה ענין הוא. ולפי גי' הבה"ז כאן ברש"י דפסחים ע"ש יש ליישב קצת דבריהם. ואולי כוון לזה הבה"ז ולחנם השיג עליו הצ"ק. אח"ז מצאתי להצ"ק במנחות (כו ב) שעמד בזה ע"ד:

בא"ד וא"ת הא ר"י סבר כו' רצפה מקדשה כו'. עי' לקמן (פז) תד"ה כבש וצע"ק: