רש"ש על זבחים ה.

גמרא יתיב ר"ז כו' אשם דלא אתי לאחר מיתה. כצ"ל:

שם מה לשלמים שכן טעונין נסכים כו'. לכאורה תמוה דא"כ מ"ק עולה תוכיח הלא עולה ג"כ טעונה נסכים (עי' רמב"ם פ"ב מהל' מעה"ק). וכן קשה דהל"ל מה להצה"ש שטעונין נסכים ואז לא היה יכול לומר תודה תוכיח (וכמו כן קשה לגי' הר"ח בתוס' דגריס ג"כ סמיכה והלא עולה טעונה ג"כ סמיכה) וסבור הייתי לתרץ. דעולת העוף אינה טעונה נסכים (וסמיכה). והא דאמר עולה תוכיח הכוונה על עולת העוף. אבל גם ז"א דא"כ מ"ק בתר הכי מה להצה"ש שבהן שכן ישנן בציבור הלא עוף אינו בציבור (ע"ש פ"א הל' ד' ובפ"ד מהל' שקלים ה"ט) אח"ז מצאתי שעמדו קצת בזה הגרע"א והגריח"ל בהגהותיהם והניחו בצ"ע. ונלע"ד לתרץ. והוא דהרי אשם מצורע טעון נסכים (ע"ש בפ"ב מהל' מעה"ק) ולכן מתחלה קאמר מה לשלמים שכן כל המין טעון נסכים משא"כ באשם דא"ט כל המין נסכים. עולה תוכיח דיש בה ג"כ שא"ט נסכים והוא עולת העוף. ואח"כ אמר מה להצה"ש שישנן בצבור ור"ל דיש מהן עכ"פ שבאין בצבור משא"כ אשם דאין אחד מהן בצבור ונכון בעז"ה:

רש"י ד"ה שאין מרצין. שאין כפרה למתים. לקמן (ט ב):

תד"ה הגה"ה. וי"ל דדוקא ש"ק וש"ב מדמי דהוי כבאין לאחר מיתה כו'. כצ"ל:

תד"ה עולתה. שכל חטאות קודמות לעולות אפילו כו'. כצ"ל:

תד"ה אשם דלא. תימה כו' נילף כו' בהיקישא בזה"ת. ואנכי תמה מאי חזית דאקשית לשלמים אקיש לחטאת כדאמר הש"ס לקמן (בע"ב). והשתא עדיין לא אסיק אדעתיה מיעוט דאותה:

תד"ה הא. וא"ת כו' ובהיקשא דזה"ת כו'. עצ"ק שתירץ ע"ז דבהך הקישא דזה"ת לא כתיב פסח כו'. ואשתמיטתיה הגמרא לקמן (ז ב) דגם פסח ילפינן מהך היקשא משום דגם הוא מרומז בקרא דבתריה ע"ש: