רש"ש על זבחים נה.

רש"י ד"ה קק"ד. נפסלים בטבו"י וביוצא. עי' לעיל (נג ב) בתד"ה קק"ד ובמש"כ שם:

במשנה שחיטתן בכ"מ בעזרה. בתוי"ט כ' ויל"ד אמאי שינה כו'. לי יש דקדוק יותר בהא דלקמן רפ"ו (סג) דתני נקמצות בכ"מ בעזרה ונאכלין לפנים מן הקלעים. אבל נ"ל משום דלאכילה לא בעינן לפני אה"מ וכשר אפי' צידי צדדין כדמסקינן לקמן (נו) להכי תני לפנים מן הקלעים לכלול גם אותם. משא"כ בשחיטה שפסול צ"צ כמבואר שם ופרש"י כגון לשכות להכי נקיט עזרה דמשמעה מקום הגלוי ולמעוטי הלשכות. אך ק"ק דהא אפי' לשכות הבנויות בחול דהמה חוץ לקלעים רק דפתוחות לקדש אוכלין שם קק"ד כדאיתא שם. וי"ל כיון דפתוחות לפנים ואין יכולין להכנס בתוכן אלא דרך פנים שפיר גם הם נכללין בשם לפנים מן הקלעים. ודע דבתוי"ט ד"ה בכל העיר בסופו שכ' וה"נ קשה דה"ל למינקט חוץ ממחנה ישראל. ט"ס וצ"ל בכל מחנה ישראל כלשון המשנה בפרק בתרא:

ד"ה ליום ולילה. ותניא תודת שלמיו כו'. הוא לעיל (לו):

רש"י ד"ה (המורם) [כיוצא בהן] . ונאכלין בכל העיר. השמיט בכל מאכל:

רש"י ד"ה (טהור) [ואיזה זה] . במדבר כל דגל בתוך אסיפת דגלו. הוא חדוש גדול ול"י מאין לקח זה דלכאורה כל דגליהם ביחד משמע שהוא מחנה ישראל:

גמרא רא"א כו' שיכול והלא דין הוא ומה קק"ל שהוכשרו בכל הרוחות כו'. רבים מתקשים בפתרון ק"ו זה. ונ"ל דהכוונה היא כך. מה קדק"ל שיש להם מקום מורווח לשחיטתם לא הוכשר מקומם לקק"ד בכדי שלא ידחקו עליהם את מקומם. קק"ד שאין להם אלא מקום קטן א"ד שלא יוכשר אותו מקום לקק"ל בכדי שלא ידחקו עליהם את מקומם. וסברא זו תמצא בגמרא בר"פ דלקמן: