רש"ש על זבחים לא.

רש"י ד"ה התם איכא שיעורא. וד"ה אבל הכא. לכאורה זה היפך ממה דקי"ל בעלמא דנראה ונדחה גרעא מדחוי מעיקרא ויש לחלק:

רש"י ד"ה לטמא בקל. דאינו נעשה עוד ראשון. כצ"ל:

בא"ד כל אשר בתוכו יטמא. כצ"ל:

תד"ה ואת איזבל. כדכתיב תהיה כל תבואתה לאכול. כצ"ל. והוא בויקרא (כה):

גמרא בעי רב אשי כו'. נדפס בגליון צ"ל רב אסי. ונראה טעם הגהה זו משום דאביי דקדים לרב אשי אתי למיפשט בעייתו. ואי משום הא לא איריא. חדא דהיה גם רב אשי קדמון עי' סה"ד. שנית עי' ריש חולין (ע"ב) תד"ה אנא. וה"נ א"ל דגם בימי אביי איבעיא להו הא: