רש"ש על יומא סה:

גמרא התינח פר שעיר מא"ל. ק"ל הא שעיר כבר תריץ ליה שפיר משום דר' טבי. וע"כ צ"ל דהא דפריך לעיל ועוד הא דר"ט כו' גופיה מצוה היא ר"ל דלכן אינו בדין שימות אפי' השעיר גופיה וכמו שהבינו הת"י לעיל בר"פ ודלא כמש"כ שם:

גמ' שם הא ל"ק כרבי כו'. ק"ל אפי' לרבי הוא גופיה עבר שנתו דהא מסתמא מתחלה עשו כפי הדין המבואר בספ"א דפרה חטאות הצבור כו' מיום שלשים והלאה:

תד"ה גזירה. דאפילו את"ל מקופיא מכפרי כו'. הגה"ש הקשה דאפי' את"ל מקיבעא מכפרי הא לא הוי רק מתו מקצת בעליה. ול"נ דאף דלר"ש מתו מקצת השותפין אינה מתה כדמוכח להדיא בהוריות (ו) הא בל"ז הך תירוצא אינו עולה לדידיה דהא אפי' מת כה"ג עצמו אית ליה דמקרבינן ליה לפרו כדאיתא לעיל (נ) וע"כ מיתרצא בשינויא דר"ז דל"פ על שינויא ומשום גזירה ימותו אלא מפני דאיכא תקנתא דרעיה כמש"כ התוס' בדבור הקודם בשם הר"י מאורליינש ולדידיה באמת רועה. ולפ"ז דהך תירוצא אינו אלא לר' יהודה א"ל דס"ל כהברייתא בהוריות שם דמת א' מב"ד פטורין וטעמא משום דה"ל חטאת שמת אחד מן השותפין כדאיתא שם. ואף דלא אתיא הך ברייתא כוותיה דהא ל"ל דב"ד מביאין כלל. מ"מ בהא א"ל דס"ל כוותה: